ומי לא בא? לא רק אריק איינשטיין עצמו, גם שלום חנוך, יוני רכטר, יצחק קלפטר, שם טוב לוי, אבנר קנר, יהודית רביץ. איפה כל היוצרים שעבדו עם אריק? מיקי גבריאלוב היה המלחין הדומיננטי של הערב. רשימת שירים של כ-60% מלחניו. כ-30% של שלום חנוך, ובצדק כי הם שני המלחינים המרכזיים של אריק. אבל הגיע כבוד לאחרים: מה עם "דמעות של מלאכים", של יוני רכטר, "דון קישוט" של שם טוב לוי. "שביר" של קלפטר.
ערב הוקרה לאיש יקר מאוד שאוהב להיות בבית ולצפות בטלוויזיה, גם מטרה נעלה – התרמה ל"לגעת באופק" מרכז לחינוך בני נוער בסיכון, שמפעיל ארגון "פתחון לב".
הקלטתי את המופע ששודר בערוץ 10. הפרסומות,ככל הנראה, מנעו מהקהל בבית לראות את גיא בוקאטי ששר "כשתחזור", שאריק הקדיש ושר לגיא חבר, החייל הנעדר שעקבותיו אבדו באוגוסט 1997 ברמת הגולן. אריק איינשטיין הוא שביקש מגיא בוקאטי לשיר את השיר. היה חשוב לו שהשיר הזה יהיה חלק מהערב. והנה, בערב שמוקדש כולו לאריק – ערוץ 10 בוחר להעיף את השיר על חשבון פרסומות. אילו הייתי אריק – הייתי כועס. מה טוב שלפחות בפארק הגיע טון האמת של גיא בוקאטי לאלפים, כמו גם למאזינים ברדיו.
ערוץ 10 בחר  לותר גם על ארקדי דוכין, מאור כהן ופיטר רוט, עלמה זוהר עם "כמה טוב שבאת הביתה", וגם על  שלמה בר עם ביצוע חזק ל"אמא אדמה", נועם רותם – "השיר על תוכי יוסי", מיכה שיטרית – "שיר אחרי המלחמה", אפרת גוש" – "אוהב להיות בבית".
סביר להניח שאריק צפה בערוץ 10. לא יודע מה הוא חשב על הערב. אני מניח שאת הביקורת במקרה הזה ישאיר בצד.
על קצה המזלג אומר, שמעט מאוד ביצועים ששמעתי השאירו ריגוש או איזשהו זכר לערב מיוחד מוסיקלית. הייתי אומר אפילו שזה היה ערב שיגרתי עד סתמי של כיסויים לשירים המוכרים. לא "הדג נחש" עם ביצוע רגאיי פאנקי בעיבוד לכלי נשיפה של "קח לך אישה", לא ד"ר קספר עם "צא מזה", לא מוקי של "אני רואה אותך בדרך לגימנסיה", לא קורין אלאל ומיקי גבריאלוב של "היא תבוא", לא עברי לידר של "הימים הארוכים והעצובים", לא מוש בן ארי עם "למה לי לקחת ללב", לא שרית חדד עם "עוף גוזל", שהגיעה כרגיל לעשות שמייח.
כנראה האמינו שהשירים כבר יעשו את שלהם. שילכו לפניהם. שלומי שבן כרגיל ניסה לצאת מהשגרה בביצוע פסנתרני יפהפה ל"סע לאט". שלמה בר הטעין את "אימא אדמה" בעוצמות של נשמה. גם אפרת גוש הביאה משהו אנרגתי ונועז משלה ל"אוהב להיות בבית". אמילי קרפל – העניקה ל"לילה" של שלום חנוך מימד אישי יפה.
לערב לא נכתבו קטעי קישור שמכבדים את האירוע, וקוטנר אלתר משהו בין שיר לשיר. מה שהביא איזו לחלוחית רעננה לערב היו קטעי סרטי ארכיון ישנים.
כשעושים ערב הוקרה מושקע – אז למה לא ללכת על המהוקצע, לשאוף לאולטימטיבי. "אני ואתה בפארק" לא היה ערב שיחקק בזיכרון האישי והקולקטיבי. תחושה של החמצה.

אני ואתה בפארק, קטעים מערב ההצדעה של אמני ישראל לאריק איינשטיין