"אני ואתה בפארק", ערב הוקרה והצדעה לאריק איינשטיין, היה ערב שיגרתי עד סתמי של כיסויים לשיריו המוכרים. לא "הדג נחש" עם ביצוע רגאיי פאנקי בעיבוד לכלי נשיפה של "קח לך אישה", לא ד"ר קספר עם "צא מזה", לא מוקי של "אני רואה אותך בדרך לגימנסיה", לא קורין אלאל ומיקי גבריאלוב של "היא תבוא", לא עברי לידר של "הימים הארוכים והעצובים", לא מוש בן ארי עם "למה לי לקחת ללב", לא שרית חדד עם "עוף גוזל", שהגיעה כרגיל לעשות שמייח.
כנראה האמינו שהשירים כבר יעשו את שלהם. שילכו לפניהם. גיא בוקאטי שידר טונים של אמת בנגינת הגיטרה ובשירת "כשתחזור", שלומי שבן כרגיל ניסה לצאת מהשגרה בביצוע פסנתרני יפהפה ל"סע לאט". שלמה בר הטעין את "אימא אדמה" בעוצמות של נשמה. גם אפרת גוש הביאה משהו אנרגתי ונועז משלה ל"אוהב להיות בבית". אמילי קרפל – העניקה ל"לילה" של שלום חנוך מימד אישי יפה. "אני ואתה בפארק" אמני ישראל שרים אריק איינשטיין