Gymnasium גימנזיום

תמר אייזנמן

אן.אם.סי
5/5

Your heart is nowhere near me
You're an umbrella with a hole
The Silence after breaking when I come back for more

תעבירו את האלבום הזה למבקר לא מקומי. למעשה, שלחו את האלבום לעולם הגדול. לא בטוח שהקהל המקומי, חופי ים תיכון קיציים מיוזעים, נהרות בליינים בדרך לחאפלות בקיסריה, הוא הקהל לאלבום הזה.  הגם שאני שונא סופרלטיבים, זהו אלבום הרוק הנשי הטוב ביותר שנעשה כאן בשפה האנגלית.
תמר אייזנמן יצרה אלבום אישי מאוד, מיוחד, מורכב מכל בחינה. איכותי במלוא הספקטרום – טקסט, לחן, עיבוד, ביצוע. ישראלית? מבחינתי שתהיה איטלקית. מה זה חשוב. אבל כששומעים את אייזנמן, מבינים שהאנגלית היא שפתה המוסיקלית. צרובה בתוכה. חלק מיישותה, כלי חיוני לפואטיקה שלה. המוסיקה – קשת צבעים של מנגינות, סגנונות, עיבודים. היא אינה רק הפולק רוק סונגר-סינגרית המהורהרת הזו, סגנון סוזן וגה. אבל היא גם. את הקשת הארוכה מרכיבים גם צבעי בלוז ורוק והיפ. שחררו אותי מהגדרה, כי תמר אייזנמן היא קודם כל תמר אייזנמן.
לקחתי טקסטים. לעיתים מורכבים, לעיתים פשוטים. בשני המקרים – אותנטיים. אייזנמן נוברת בעצמה, מחשבות ותחושות בעניינים שבינו ובינה, לעיתים אובססיבית, מדייקת בשרטוט מצבה הנפשי, ביחסים עם עצמה או עם מי שאיתה, בחיפושי אהבה נואשים. New Touch – שירה אישית מאוד, אינטימית-שברירית. מתחילה בצליל פסנתר מינורי.  חלומות על הכביש הראשי לקראת התחלה חדשה. ההתחלה האינטימית הזו אינה מרמזת על ההמשך המאוד מגוון – גם מבחינת העיבודים והתזמורים. הסינגר-סונגרייטרית שיודעת לסטות משביל הפולק אינטימי ולעלות על כביש הרוק הראשי,
בדף היח"צ שהגיע עם האלבום מציינים כי האלבום הוא "אוסף של רישומים של שנתיים בין 2006 ל-2008, נוצר מתוך חיפוש אחר בית, אהבה במפגש שלה עם עצמה בנסיעות יומיומיות בין ירושלים לת"א, 30,000 ק"מ של נהיגה שהובילו אותה כל לילה חזרה לניירות, לגיטרה, למחשב. "השירים נכתבו על הגיטרה, דרך ערבולי צליל וניסיונות הרפתקנים של גרוב ותכנות על מחשב".
Hit Me הוא כבר עולם אחר. רוק קליט, Hit של ממש. "אחרי שעזבתי אותך למדתי להעריץ אותך" היא משחקת בקולה. Let's Stay – על ניסיון להציל יחסים בעיבוד הזוי משהו, מעין היפ-רוק. Hey Woman שיר עידוד נשי, רוק סול מיוזיק שהופך למעין ספיריצ'ואל שחור בתוספת מופלאה של קול הנשמה של אסף אבידן, שנשמע זמרת Soul.
I Know – סוג של בלוז טעון, מעובד יפהפה ("ליבך אינו לצידי/אתה מטריה מחוררת/השתיקה נשברת כשאני חוזרת לקבל יותר") So Easy בלדה נוגעת ומגעת, מהלכים מוסיקליים מפתיעים מצד העיבוד הגרוב-ג'אזי (יאיר סלוצקי תיזמר מצוין את הבראס סקשן) 20 Years – סרט מתח היפה ופי שנוצר במבוכי המחשבות והאובססיות, מתוך היתפסות "למחשבה בגשם" ומשפט כמו: "האם שוב אתעמת עם עצמי/ארד לצד הכי נמוך שבי".
High Now הוא רוק מושר בטון של צער עמוק על תשוקה לאהבה, רוק ישיר עד הסוף, מתקשר, אפשר לעשות ממנו המנון. Give Me A Sign סגנון סוונטיז שכזה, פריטנדרס + רולינג סטונס, הרמוניות קוליות יפות, שיר אהבה שאומר: "אני כל דבר שרצית/אתה כל מה שאני צריכה" או: "אני שומרת כל מאהבי עם כל מעילי ליום גשום". צליל השקט של On My Way, שעון מתקתק, שיר אווירה מהורהר, חלון שנפתח רק כדי להבין שהיא מונעת ע"י תשוקה במחשבתה ושמה שנחשב טוב, היה למעשה רע. שיר פסנתר פולק רוק ייחודי.
בסיום מצטרף אבי ליבוביץ' עם האורק סטרה ל – Regret. גם כאן הספק המכרסם. "יש לך החיוך המושלם/לכודה ברשתך/עלולה להתחרט על האהבה". התזמור לכלי נשיפה מעניק מימד עומק לשיר. מוסיף נדבך חיוני.
אייזנמן מצליחה להעביר את המסע האישי בנפתולי מחשבותיה ותחושותיה, בהפקה מוסיקלית חכמה מתוחכמת ורבת השראה, הנובעת מהקונטקסט, בשילובים אפקטיביים של גיטרות ואלקטרוניקה. אלבום של משוררת ומוסיקאית.

צילומים: רונן ללנה, יוסי חרסונסקי

Tamar Eisenman – Gymnasium

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות