18 מליון האלבומים שנמכרו מהראשון של בת העשרים וחמש מניו-יורק (COME AWAY WITH ME) הרימו את רף הציפיות. לפי האלבום השני, נדמה לי שג’ונס מעולם לא חלמה להגיע לתוצאות כאלו.
היא פסנתרנית זמרת רומנטית-מתוחכמת אבל מאוד לא ממוסחרת, שהולכת על קומבינציה של פולק-קאונטרי ג’אז, והאלבום הזה אף מדגיש יותר את קווי המתאר האינטימים-מאופקים שלה, גם מוטיב בלוזי מובהק בשיר "מה אני צריכה לעשות?". וב- CREEPIN IN, זוהי ג’ונס שמשנה קצב לקאונטרי בסולם שונה לחלוטין. אבל רוב האלבום הוא בלדות מאוד אישיות משיר הפתיחה "סאנרייז" ("זריחה, זריחה, לא יכולה למצוא אותה בעיניך"), נשמע לכאורה קצת מונוטוני משמיעה ראשונה, נטול להיטים מידיים, אבל רק בשמיעה שלישית ורביעית "מבשילות" האיכויות שבפשטותו.
