"אחד אחד בלחישה, שוב הם מגיעים/עם מעיל וספר קטן הם באים/מאחורי קירות גדולים נשמעות תפילות/כוכבים יפים מאירים בלילות//
"רק תיתן לי יותר/אני לא מוותר/על טיפה של תקווה/שלי שלך//לאט לאט ללא סימן מתפתל השביל/איש אינו יודע לאן הוא מוביל/וכמו עיניים עצומות מסכי הזמן/ומתוך החושך יבוא אור לבן//רק תיתן לי יותר/אני לא מוותר/על טיפה של תקווה/שלי שלך"

צלילי פלמנקו על הפתיחה, קצב רומבה פלמנקו בהמשך, צליל מפוחית, ניחוחות קאונטרי מיוזיק. שיר על נתינה, שמגיע ממקום של תפילה וקדושה. לפי הדף שצורף לסינגל – ההשראה היא בית כנסת קטן ברמת גן, שאליו חבר אייל אבידור, חוזר בתשובה. כאן, על ניגונים דברי תורה ודג מלוח, הוא פוגש את אהוד בנאי , שמצטרף במפוחית, אקוסטית ושירה. טוב שיש אהוד בנאי כדי להבין עד כמה אבידור הוא לא בדיוק זמר, ואני לא מתכוון ל"בל קאנטו". הוא איש ששר כמו שיוצא, ומה שיוצא זה כמו ששרים יחד עם החבר'ה. כשאהוד נכנס – הטונים מתעדנים. המנון החברות הטובה, למי שמאמין בשלי-שלך, פשטות המילה והלחן, שהחברים הטובים מבית הכנסת לוקחים למקומות פשוטים ואמיתיים.