עשר פעמים, אם ספרתי נכונה, מופיע הפועל "אהב" בשיר, כדי שלא נטעה. זה אכן שיר על אהבה. הבחורה בשיר מאוהבת. ואחרי ששמעתי את השיר, מבחינתי היא יכולה להיות גם לא מאוהבת, או בכל מצב צבירה אחר. השיר לא העביר אפילו זיק של ריגוש. האם אפשר להתלונן בפני ההורים שכתבו – לא היה לכם משהו יותר חזק בשביל בתכם? נו, באמת, צביקה, יכולת להביא לה משהו יותר איכותי.
בית דין לא יעזור, השיר הוא קונפקציה. רזה ודל. מאוהבת ועוד פעם מאוהבת כמו שלא אהבה בחיים, כל הלילה חלמה או חשבה עליו ועל איך שהוא מנשק, ואז מגיע משפט מחץ "זה הכל בגורל". או-הא. מדביקים את הגורל לכאן. מה הוא אשם?
המוסיקה – לחן פשוט, פשטני, דיסקו מיושן שנות השבעים בהפקת סאונד אלקטרוני שבלונית.
הצעה לדניאלה: אם את חושבת שאת זמרת, קחי את הגורל שלך בידייך ותתחילי לעשות מוסיקה. מה שאני שומע כאן – הוא ויתור על מוסיקה, אולי אף על קריירה.