זוכרת את פניך/ואת מבט עיניך/והימים חולפים בלעדיך/למי תמיד הקשבת/על מה תמיד חשבת/אני אזכור כמה שאהבת … צועקת אליך בקול ואתה לא עונה לי/רוצה רק אליך אז למה אתה לא עונה לי/ראיתי אותך בשמים, לוחש עם המלאכים/ תבטיחי לי, תבטיחי שתחייכי"
מרגול בכל זאת אינה מחייכת. הגעגועים אליו ממלאים אותה עצבות. שיר כתוב פשוט, כל כך פשוט, גם מצד המנגינה, שהרגש צריך להיכנס להילוך חמישי כדי להעניק לטקסט עומק תחושתי. משפט כ"ראיתי אותך בשמיים לוחש עם מלאכים" אינו דמיון שיתחרה על השיר המקורי ביותר. האם המנגינה, העיבוד והביצוע מצילים את הטקסט השגרתי משהו?
פופ גיטרות סלואו טמפו, מנגינה נטולת מורכבות מלודית, גם אינה מתפתחת למקומות מפתיעים. העיבוד הפשטני מדגיש את האלמנט הרוקי של הגיטרות, הגם שבקונטקסט זה אינו בדיוק שיר רוק. מרגול מנסה לטעון את השיר בשירת הנשמה שלה. ההצלחה שלה חלקית. אחרי ששמעתי שני שירים מצוינים מאלבומה החדש – זה פחות ייחודי.
