מילים, לחנים והפקה מוזיקלית: מוטי ביקובסקי. הפקת שירה: רפי פרסקי
"עכשיו כשהרוח מאירה את עיניי/והקיץ כאן/ומה שנשאר לי זה השיר/בשבילי זהו הסימן"
סימן למה? – שהכול מתחיל מהתחלה. וההתחלה היא צלילי השקט. תחושת הבדד הצובטת. יש מחזוריות לחיים. מסתיים פרק בחיים, ויש התחלה, אולי התחדשות. (הקשיבו למטה)
מוטי ביקובסקי נאחז בעונות השנה כדי לשיר עצמו. שירים שנובעים מתוך מחזוריות החיים. זמר הגיגים מהחדר הקטן. אקוסטית, חספוס קל, אקורדים פשוטים. הדיסק מתחיל בגשם הראשון ובהכנסת הקיץ הביתה. ואז,שיר שני, שר על מה שמתרחש בלילה אחרי סופה על המדרכה. מקצב מידטמפו. שיר על יחסים. שר על "עץ אחרי הגשם" שמסמל את החופש על פני החולף. אהבה קטנה או גדולה – היא משהו חולף.
צליל מפוחית לוקח ליום שרבי באמצע נובמבר. בלדה בטון מאיר אריאלי משהו. בלוז עברי. צלילי ההרמוניקה שביקובסקי מנגן הם ששולטים. נשזרים לצלילי חשמלית שמשרטטים אווירת Blue. מצברוח ברוח פולק קאונטריית. גופו כאן, נפשו נמצאת באיזה קאונטרי אמריקני.
כבר כתבתי על הסינגל "הגשם הראשון" שיש לנו כאן סטורי טלר מסוג הסינגר-סונגרייטר, שאני מתקשה לזהות במחוזותינו. כתבתי אז ואני מרשה לעצמי לצטט מעצמי: "מוטי ביקובסקי הוא סטורי טלר יותר מאשר "זמר", טון נמוך, אינטימי, מנסה לייצר את התחושה ומצליח תודות להפקה מוסיקלית שמטעינה את השיר במה שאין בו" מוטי עצמו עשה את ההפקה, ככה שהוא יודע היטב מה טוב לו, ובאמת הצלילים שאני שומע מתאימים כמעט ככפפה לקווי המתאר של אישיותו.
והנה רענון, שיר קצבי "למרות שלבשת" – למרות שלא החליפו מילה – ראה את עצמו פוגש את ההורים שלה. הוא יהיה מוכן לתת הכל.האהבה שבראש. פופ קאונטרי אקוסטי יפהפה, מהסוג ששמענו בשבעים.
"חתונה" – כיוון אחר של הסינגר-סונגרייטר המספר, הזכיר לי אל סטיוארט, סיטואציה של חתונה שמאיצה דברים – הכול קורה כל כך מהר בזמן קצר ו"עכשיו פסגת האהבה כבר לא נמצאת בשמיים" ובכל זאת "את ואני עכשיו קשורים בחבלים מלב אל לב/עם הריצות והטירופים זה גם יפה להתאהב". הטון המלנכולי מבהיר את ה"גם" שבשיר. עיבוד יפה לחצוצרה בסיום (רפי פרסקי)
אהבה חולפת? החבלים נפתחים? אני שומע את הטון הקודר של "רוח בהר" – "שוב להיות בלי בית … לטייל ולטייל/ללכת וללכת/תחת שמים/עד שפתאום תרגיש בתוך חלום". ביקובסקי כהרגלו חובר לרוחות, לנופי המסביב כדי לחוש את התחושה. שיר שמגיע מאינטימיות חמה כובשת. טון רופס משהו משדר את התחושה במנגינה עגמומית יפה. המשך הסיפור האישי ב"לתקן", על הבנאדם שמודה על החלטות שגויות ביחסי הבינו ובינה בכמעט מונולוג של דיבור, הטרובדור שצלילים אקוסטיים מעטרים את עלילותיו. ואז חוזרים ל"הכל מתחיל מהתחלה", חוברים לרוח ולקיץ, סימנים להתחלה חדשה.
"עוד מעט ומשהו קורה/מחשבות טובות שמתגנבות/תעשה דבר למענך/משהו ששמעת ונקלט/עוד מעט/לפעמים קשה להאמין/ שמעכשיו זה ככה ישאר"
