רק שלא תתפתה לחזור, כי זה הגיע לה "עד כאן" (עד איפה?) ונמאס לה מהשקרים שלו, מהזיופים שלו, ובכל זאת מגניבה שאלה "איך אתה מרגיש עכשיו". מה שאומר שהגברת בכל זאת לא לגמרי מתנתקת.

שירלי לילו מלודרמטית על טקסט חבוט בעניינים שבינו ובינה. הטון המתבכיין מגיע בשיר "עד כאן". הטון המלודרמטי רווי הדמעות מגיע על דציבלים רוקיים גם ב"נקמה". הזעם על בגידה הופך לזעקת נקמה. בטון במילים.  היא מקווה שהחדשה שלו תישאר איתו עד שתגמור איתו…

שירלי לילו מאמינה שהיא צריכה לתרגם לשירים את זעקת כאבי אהבתה. אשרי המאמינה. משפט כמו "ומה ההוא מלמעלה מחיי רוצה?" בשיר הפותח "מקום אחר" הוא ירידה לנמוך שממנו אי אפשר עוד לרדת. טוב שהלחן והעיבוד הרוקי של טל פורר מצילים איכשהו את המצב. בשיר השני היא ממתינה לו בין הצללים, מפסלת את דמותו, חולמת עליו. טקסט פשטני שמנסה להיטען בדציבלים של רוק, אבל, התוצאה היסטרית משהו. ובשיר השלישי – "לטעום מהכל" כאן רוק גיטרות מיינסטרימי בלחנו של טל פורר – היא רוצה אותו עכשיו, גם אם לא תהיה שלו. גם כאן הלחן והעיבוד (גיטרות קלידים) עושים מזה בלדת רוק חזקה.

"בוא אליי" – עוד סיפור שעובר על כל זוג היא יצאה בכעס ובבכי מהבית, טורקת את הדלת ובראשה המחשבות – איך הוא לא הבין כי בא לה הסעיף, שנשבר לה ה…. מצד שני, אולי גם עליו לא עוברים ימים קלים. ואולי גם הוא במצב לא קל. אז בטרם שחותכים – מגיע הפזמון המתבכיין – חזור אליי, אני מחכה לך, בוא נשכח הכל, נתחיל מאפס. תשפוכת רגשית  שנשענת על לחן יפה שמצליח להעביר את הסיפור האישי, ליווי יפה של פסנתר, עיבוד מיתרים נאה, ואת החלק הראשון של השיר היא שרה באיפוק יפה, בטון מדוד. טוב יותר מהביצועים האחרים בדיסק.

לילו ממשיך בטון הפגיעות, מעין רחמים עצמיים רוויי דמעות גם בשיר הבא "אתה לא כאן"  שנשמע כגוון מלודרמטי נוגה שממחזר עצמו. ולפני שהיא מבקשת "סליחה" בשיר פסנתר נוגה, היא נישאת על קצב רוק כמעט מטאלי כדי להבהיר: "ההרס העצמי שלי הוא כבר בדיחה/ אולי אבכה כשאתפכח" . מילים, מילים, מילים. פסיכולוגיה באגורה.