"תיקיות", "תקלה במנגנון ההדחקה"

רונן בן טל

מתוך האלבום המשולש "שקיות"
4/5

הפקה מוסיקלית: רונן בן-טל ואיתמר גפני.

 

לפתע רונן בן-טל ואור כשדים עולים מן האוב במארז הנקרא "שקיות" המכיל את "תיקיות", אלבום הסולו הראשון של בן טל (הוקלט בשנים 84-89), אלבום חדש משלו – "תקלה במנגנון ההדחקה" (הוקלט – 2008), ואת אלבומה של אור כשדים – "אחד מול אחד" (הוקלט – 1991) במקביל, הלהקה של רונן בן טל, דודי לוי ועובד אפרת חוזרת לכבוד האלבום המשולש  להופעה במועדון הבארבי בתל אביב.

"תיקיות" הוא אלבום אפלולי ודרמטי של התמוטטות נפש שמשפיעה על הגוף. חיים על הקצה, חיים בצל המוות. בן טל יותר מסעור רגשות. מתחיל במקצב בסגנון האלקטרו פופ ניו-ווייב של השמונים  בזעקה נואשת – "את זכרך לקח הזמן", "אתן לך את גופי"  ו"את בתוככי נפשי".

תחושת הנואשות נמשכת באותו טון דרמטי, באותו קצב ב"רולטה רוסית"   "הכל מתפרק לי עמוק בתוך החזה". ובשיר השלישי זה הופך להיסטריה – "חיים מתחת למפלס/ יורדים מתחת לרצפה/יורדים מתחת למפלס". הקצב האלקטרוני משתלב עם טון הזעקה המעיקה.

"ג'ריקן" הוא חלום מסויט מושר על גבול ההיסטרי "מתוך שינה הרטבתי במיטה", אש שורפת ושלג קר מתערבבים בהורור סונג הזה. צלילי האלקטרו פופ א-לה אייטיז ב"לך מכאן" – כולל הקול הגבוה הביזארי בנוסח זמר הניו-וייב של  השנים ההן. שיר על פרידה עצבנית וקשה. מורידים הילוך ל"כולם רוצים", טון נמוך משדר ניכור אורבאני על רקע ניסיונות של אנשים (פנויים פנויות) לחפש לעצמם מערכות יחסים בעיר שבה הכל זמין מהיר ומשעמם. . מהטובים בדיסק. 

"שמור את הגוף" שיר אווירה בקצב צעידה מידטמפו, שירה נמוכה מאונפפת, אווירה טעונת מתח – "דרוך את הנשק בתוך המעיל… שמור את הגוף בתוך המעיל/קח נשימה/לפני שתתחיל/שמור את הגוף בתוך המעיל עכשיו" ובהמשך – מגביה קול לשיר בסגנון האלקטרו פופ על חיילים עייפים נופלים על כל המשמעויות. בן טל מייצר אווירת רפאים שמעבירה תחושה אפוקליפטית.

ב"בוקר אחרון" מגיעה זעקת על הבדידות הנוראה שבמוות, במילים הכי פשוטות סוף החיים. סיום מדכדך שמגיע ממקומות של אובדן תקווה ונואשות טוטאלית. אלבום למזוכיסטים בנפשם. כל מי שלא – רונן בן-טל לא ריחם עליו.

 

רונן בן-טל "תקלה במנגנון ההדחקה"

 

הפקה מוסיקלית: רונן בן-טל ושי להב.

 

הטון אפלולי, הקול סגור, הצליל דחוס כאוטי, סיפורים ביזאריים, טון של ספק זמר ספק שחקן שמספר סיפורים הזויים. זה רונן בן-טל עשרים וכמה שנים אחרי "תיקיות" המילים מדברות על הפרדת הנשמה מהגוף וההצלחה לגעת ברוח, מה שמסתמן אולי כמשב אופטימי משהו, אבל בהמשך –  "המצפון כבר לא מתחשב בי/דואג רק לשקט שלו" … "הולך ונעשה מופנם/ הולך לאחור כמו סרטן".

בן-טל בדיסק רוק בלוזי בטון מלנכולי מנוגן במהלכים פשוטים. סטורי טלר שחשוב לספר את סיפוריו, דיסק שונה מהאלקטרו פופ הניו-ווייבי של השמונים.  גם כאן אינו "עושה הנחות" למאזין בשיריו ההזויים, הסוריאליסטים משהו.

 "התקלה במנגנון ההדחקה" – שיר שלישי בדיסק ממשיך בניכור ששידר בדיסק הבכורה, תחושה של חוסר תקנה ומשהו שעומד להיגמר רע : "כולנו חיים עם הזין ביד/ זאב לזאב לגמרי לבד"  או: "האהבה שלי יושבת על הרצפה מאחורי הדלת שלך/כשהלכתי אותה השארתי אותה שם" והמפיסטו "השמנמוך הקרח והמשופם" שהוא מגלה בערב קיץ חם שעל חולצתו כתוב "העם רוצה שרון" ושאינו לוקח אחריות על המצב.

"הרעל והדבש" ("העולם שלי לחוץ במלחציים/ מהפינות יוצאים הרעל והדבש") – זרם מחשבות לא מוסיקלי על חיים מבאסים נמשכים בחוסר ודאות וביצוע ציני משעמם משהו.

ב"מתנה" סיפור על מחלה קשה במשפחה ומלחמה במוות ומתן החיי במתנה, בלדה עם פסקול אלקטרוני שנשמע כמו מסרט צרפתי וגם קולותיו של פורטיס.

דיסק מיוחד במוזרותו, אוונגרדי, רחוק משדות המיינסטרים כמו אלסקה מתל-אביב. דיסק שאכן מנסה לשדר תקלה, בלי ניסיון לעדן, בלי להראות שאתה "זמר", אלא הנאראטיב המוסיקלי הבלוזי, הציני, הביאוסי.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן