יניב פלג – שירה, ירון לנסברג – גיטרה ו b-vox, מיכאל וידר – גיטרה, אלון שולמן – בס, אליאור סלומון תופים.

הרוק הישראלי ה"לועזי" סובל בדרך כלל מרגשי נחיתות. ובצדק. זה אולי מתחיל מהקהל שימלא את קיסריה כדי לשמוע דיפ פרפל מזדקנת (במצב טוב) עם רוק נוסטלגי מהשבעים, אבל לא יתקרב להרכב שמנסה ליצור רוק מקורי אמיתי.  קיימת בעיית אמון ואמינות  עם הקהל המקומי כשמדובר בהרכב ישראלי שעושה רוק באנגלית.

Noble Brats  , האצילים הפרחחים, אינם צריכים להרגיש רגשי נחיתות. אחרי ששמעתי את הדיסק – גם אין לי בעיה מה מוצאה של הלהקה. מבחינתי שתהיה שוודית או קרואטית, ואם אין לה קהל כאן – היא בטח תמצא אותו בחוץ. לפי הדפים שהגיעו עם הדיסק הלהקה חזרה לא מזמן ממיני סיבוב ב-4 מדינות.
אני שומע הרכב וצליל מאוד לכידים, סאונד מהוקצע, סולן שזה המקצוע שלו. רוק מהסוג המטאלי הידידותי. יניב פלג שכתב את כל הטקסטים מנסה לשדר פרובלמטיקה אישית ביחסים שבינו ובינה, גם אמיתות שמתייחסות לנושא ב – Nobody Lives on The Top Of The Hill.

הלהקה מוגדרת Alt-rock –  כמי שחבריה הושפעו מלהקות כהפיקסיז, סמשינג פאמפקינס, סוניק יות'. השירים והצלילים מקרינים את הניגודים שמן הסתם קיימים בשם "פרחחים אצילים", משהו כמו חיבור בין אהבה והיפוכה, בין שפיות לאי שפיות (לפי דפי הביוגרפיה, יניב פלג סבל מדיכאון קליני ואשפז במחלקות פסיכיאטריות) בין רצינות לפאן.

Noble Brats מצליחה במה שהרבה להקות רוק שאינן מהזן האמריקני או הבריטי אינן מצליחות: להישמע להקה מהזן הנ"ל עם כל מה שקשור – טקסטיםראויים, ביצוע קולי תחושתי מהסוג האותנטי, הפקת גיטרות מהוקצעת, נגינה ללא גימיקים. לפחות מבחינה ישראלית – Alt-rock ליצוא.