האור בעיניים

עידו לדרמן

3/5

עידו לדרמן (סולן אמסטפ, הבסיסט של התקווה 6) בחר לשיר בלדות סופט רוק בטון מלנכולי שפוף כמעט לאורך כל הדיסק. זה אינו  הסולן של להקת רוק בועטת ברגליים פאנקיסטיות, אלא ממש כמו הטקסט – מעדיף סוג התרככות נוגה כמעט בלי ללחוץ על הדוושה, אפילו בלי דרמה. מעין כניעה למצב. להמשיך לזרום עם החיים כמו מים. כמו שאומר השיר הפותח "האור בעיניים" מבחינה זו פיו וליבו שווים.

הטון הזה, הטיפה מלנכולי שמתנחם  ב – "כי מה שנרצה זה מה שיהיה". הוא הקול של עידו לדרמן שמחוץ לאמסטפ שמתמקד ב בלדות אפילו לא מז'אנר הרוק המטאליי  אני מגלה איפוק יפה בשירת רגש חמה. "זמן הסערה שמתקרב למקום שלנו, חומר בערה… כמה קשה הדרך.. ויש אמת שלא תוותר"  לדרמן אינו מטעין את השיר בסערת רוק ובבערת ענק. הטון לוקח את השיר לאזורי הנוחם המרוכך והשפוי. העיבוד מוסיף מיתרים כדי לרכך עוד יותר. מצליח להביע את התחושה באחת המנגינות היפות בדיסק.

זה אלבום של עיסוק בעצמי השבור, השברירי, המתוסכל, המביט על עצמו מבחוץ ומבפנים. לדרמן שר פגיעות. עיניו מתמקדות בדמיון פורה בסביבה, אבל בתוך הרעש האורבני הוא חפץ לקבל את עצמו מוגן  מהעולם ("אי בלב העיר") הצליל האקוסטי ב"עולם נפלא" מעניק את השקט הזה, רגישות שמייצרת טון שברירי בגעגועים לאבא שאיננו, ושוב הנוחם הזה – "איזה נפלא בואו נגיד תודה". השיר נשמע עירום, כמעט ללא "הפקה".

לדרמן שר לעיתים כמו לחברים בחדר האינטימי. אני מנסה להצטרף לטון יגונו. משהו כאן לא מגיע, משהו בדרך התפספס. משהו מעומק קולו התמסמס. הגיטרות החשמליות שמצטרפות ב"ים כחול" עשויות לשנות את התמונה – אבל הטקסט אינו מצליח להעביר סערת רגשות.

מגיעה הפשטות  ה"לא טראומטית" של "גשם שמש", שיר שמתחיל בחריזה קלילה – "גשם שמש/אישה יפה וקמט/בכי צחוק הילדים/רעש שקט/ גלוי ונעלמת" – אבל אז מגיע משפט לא מוסיקלי כ"לכל דבר  תמיד יש שני צדדים" וזה הופך משיר לפרוזה,.  הוא גם מסתבך עם ה"צדדים" שהוא צריך לבחור והורס את השיר.

"עוד פעם" הוא שיר שמתחיל בצליל פסנתר – שיר דכדוך מלודי על הסתגרות בתוך עצמו, על התמכרות לרגש.  לדרמן שר בטונים נוגים על סף דמעות. האווירה נקבעה ע"י ההפקה והנגינה (בפסנתר) של ארקדי דוכין. ואמנם שיר הרגש הרגיש הזה נשמע כעומד בפני עצמו בתוך האלבום. לקראת סיום – התובנה הפשטנית משהו – "גם בסוף העולם תדע שאתה אסיר של עצמך", שיר שנישא על מנגינה קליטה מאוד, והטון המלנכולי הזה של רחמיים עצמיים שמקרין תוגה כמעט לאורך כל הדיסק.

שינוי?"פרק חדש" בסיום במקצב רוק מהיר, ואם לדרמן חיפש איזונים – זה מעט מדי מאוחר מדי.

בסך הכל זהו לדרמן שבחר באלבום הסולו שלו אפיק מלנכולי נוגה,  ואני מאמין  שזה בדיוק מה שהוא רצה להביע – עגמומיות קודרת עד דכאונית, בלי ניסיון להיות מישהו אחר, אבל מסתבר שהאמת העצובה אינה חזות הכל. הדיסק חסר עוצמות לאו דווקא של קצב אלא של הפנמה איכותית שמתחברת עם הפקת סאונד איכותית, מהסוג שאינה מסתמכת רק על חשיפת יתר של הנפש הדואבת.

 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

5 תגובות

  1. יש לי את האלבום ואני מסכים עם המבקר לגבי גשם שמש
    אבל הוא לא כתב על שניים מהשירים הטובים באלבום
    מזל שאת ואם תלכי, מזל שאת זה שיר השנה לפי דעתי ואני לא מבין איך זה לא הלהיט הכי גדול ברדיו. חוץ מזה שהייתי בהופעה אתמול עידו חזק בהופעה

  2. לא הייתי בהופעה, אבל ממה ששמעתי, זה נחמד
    לא מחדש לי כלום.
    נשמע כמו הרבה דברים ששומעים בגלגלצ.

  3. אישית אהבתי את הדיסק מאוד, מסכימה לגבי פרק חדש אבל שאר הדיסק פשוט סוחף ומרגש. הפקה נהדרת
    בהצלחה!

  4. לדעתי, לכל אחד מגיעה זכות הדעה שלו, והכל בסדר, לא צריך לכעוס .
    אבל כדאי וצריך להביע את הצדדים האחרים
    אני חושב שהיכולת של לדרמן להיות גם סולן אמסטפ, גם בסיסט התקווה 6 וגם להוציא אלבום סולו של רוק אמריקאי ברמה כזו, רק מראה עד כמה הבנאדם מוזיקלי שופע ומוכשר ברמות וגיוונים רבים.
    אני דווקא התחברתי לטקסטים, חלקם יותר חלקם פחות, אבל בגדול ההפקה המוזיקלית של הדיסק הזה היא גאונית, ובהופעות שנכחתי בהן (השקת האלבום בזאפה במאי, ובסיבוב ברים -כשלעצמו הוא רעיון מגניב – בשבוע שעבר) נוכחתי לראות כי ההופעות של לדרמן מרגשות וסוחפות, אפילו בשירים שפחות התחברתי אליהם בהתחלה.
    בקיצור , תגיעו להופעה, הכל נראה ומרגיש אחר, פשוט מעולה.
    כל הכבוד גם לצוות שעושה איתו את הדרך הזאת
    יישר כוח
    נתראה בהופעה הבאה בתל אביב – מחר , לא ?
    יוסי.

  5. כשהתחלתי לקרוא את הביקורת אהבתי את מה שקראתי,
    בהמשך לא הבנתי לאן היא חותרת וממשיכה ,
    "משהו בדרך התפספס? "
    "הדיסק חסר עוצמות ? "
    "חשיפת יתר של הנפש הדואבת ? "
    "רחמיים עצמיים לאורך כל הדיסק ?"
    אני לא מבינה על מה מדברים ומאיפה הביאו את כל זה ,
    הדיסק כולו – מרגש עד דמעות , והטקסטים בו עמוקים להפליא.
    ההפקה המוסיקלית כ"כ טובה קליטה וסוחפת.
    אז להגיד שפרק חדש הוא חיפוש איזון קצת מאוחר מידי באמת שאני לא יכולה להבין מאיפה זה בא, ובאמת שניסיתי להבין.
    אני מציעה להקשיב לדיסק שוב.

    אלה אם כן פשוט לא הבנתי נכון .. ואני אכן מקווה שזה מה שקרה …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות