בהופעה

אריאל זילבר

מועדון בארבי ת"א
5/5

נגנים: יוני אמבר – גיטרות, עידו – גונן – גיטרה בס, ניר בכר – תופים.

אורחים: דניאל זמיר – סקסופון, אבנר גדסי, שי גבסו.

 

שירים: יש לי מילים, מסך עשן, תן לי כח, החברה להגנת הטבע, אגדה יפנית, ללכת עמך, רחוב האהבה, אהבה שקטה, תמהוני, מנגן ושר – עם אבנר גדסי, הולך בטל – עם אבנר גדסי, איך עפות המחשבות, מעמק לגבעה, שיר השירים, ככה את רצית אותי, Movie Instead, כריש, בדיעבד, ואיך שלא, ילדתי שלי – שי גבסו, נפש, לב אמיץ, תהילים ב', ה' מתיר אסורים, ה' מלך, תתעורר, המיואים, תני לי מחסה, ברוש, רוצי שמוליק, בטי בם, אוזון, שוכב על הגב, מיליאר סינים.

 

לברך את אריאל זילבר על ההופעה. אין לי מושג אם ההשראה הייתה ט"ו באב או השכינה, אבל זילבר, איש כבן כ-66, האינדיווידואליסט הכי מרתק, שצמח בשדות הרוק המקומיים, איש שחזר בגדול לחיק אלהים, מעורר מהומות תקשורתיים במוצא פיו – יושב מול קלידים, זקן עבות, כל הגרדרובה של איש שחצה את הרחוב מהחילונית לדתית, מנגן ושר כמו נטען מחדש באלפי וולטאג'ים.

היו הרבה דיבורים בין השירים, סיפורים, הומור נחמד שמצחיק רק כשהוא מגיע מזילבר. נעזר בדניאל זמיר האורח שגם הוא שיקם את עולמו בפני יתברך שמו – כדי להשלים תובנות רוחניות, וכמובן – תחזיקו אותו שלא ידבר פוליטיקה. "אמרו לי – בשום פנים ואופן". זה לא הקטע עכשיו, למרות שהוא מת לדבר. אבל במקום מילים בא שיר, לא שלו – של נעמי שמר שנקרא "כריש". מקשיבים ומבינים את הראש הפוליטי. למה לדבר כשאפשר לשיר את זה.

זילבר מעולם לא הפסיק להופיע, גם אחרי כל העליהום התקשורתי (עניינים של הומוסקסואלים, יגאל עמיר), אבל יש תחושה שעכשיו הוא מנסה חזרה מחודשת בפול גז על הדוושה, אנרגיות עצומות על הבמה, הרכב שמעניק לו רוח גבית חזקה, ובערב הזה תגבור מאוד משמעותי של דניאל זמיר, אילו אני הייתי אריאל זילבר, הייתי מאחל לעצמי תוספת כזו להרכב שלי.

ראיתי אותו בפעם אחרונה, אם לא לדייק לפני הרבה מאוד שנים, איזו צוותא בתחילת התשעים, אולי סוף השמונים. פרט לשינוי החיצוני – אותו אריאל. חופשי ומאושר, זרוק ומשוחרר, רומנטי והומוריסטי. פחות מדדה-מרקד סביב המקלדת שלו, אבל נמצא באחת התקופות הטובות שלו והיו לו כאלה הרבה.

אחרי כל התהליך שעבר עדיין ילד-רוק שובב, יש לו מכל וכל – רוק כבד, מתומצת, רגאיי, ראפ. ויש לו סגנון. ייחודי מאד במהלכים ההרמוניים. בטח בקצב. מיוחד בפשטותו, הומור שבא מתוך התבוננות פשוטה בחיים. הוא לא זקוק לבדיחה. ההומור קיים בשירים, באיש, כמו גם העצב הדק של הליצן, כי הכמו-גולמיות שלו היא משהו ליצני אמיתי. היא קיימת בגנים שלו. הוא לא עובד עליך בעיניים. ויש לו להיטים בשפע.

משיב את רוח נעוריו, כי רוח נעוריו מנשבת עדיין חזק במפרשיו, במיוחד כשהוא 'מגרגר' בקונדסות אופיינית. זילבר ישאיר אותך אשכרה עם חיוך על הפנים גם אחרי שמגרונו יוצא משפט 'ביאוסי' כמו "סובב סובב לו העולם/ חציו הרוס זב דם/ מי יעזור לו לעולם". חמוץ-מתוק. כך גם ב"אוזון" שיר האומר תחזית אקולוגית קשה, לקראת המבול הבא הממשמש לפתחנו. נשאר מחוייך. שולח את האנשים להרים למצוא מפלט. פעם היו לו עקרונות, אבל הוא מכר את כולם, שר זילבר. מה שבטוח: כמוסיקאי ופרפורמר זילבר לא מתכונן למכור את עקרונותיו.

עבר עלינו ערב ט"ו באב ארוך. לא הייתי פוסל על הסף קיצור קטן. אריאל זילבר שיחרר את מרב התחמושת, כולל שירים שקשורים לאפיזודה העכשווית בחייו, תהילים ב', ה' מתיר אסורים, ה' מלך. הקהל המתין בסבלנות עד שסיים את חובותיו,  כדי לחזור לקראת הסיום לצרור להיטי ענק מ"רוצי שמוליק" דרך "בטי" ועד "שוכב על הגב", כשהאטרקציה – "אוזון" שהוא מגיש בעמידה על מה שהולך לקרות בעולם הזה. מי שלא ראה את זילבר מגלם את נביא הזעם המחייך בשיר הזה – לא ראה תיאטרון רוק מימיו.

אריאל זילבר ראיון

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות