25 שנה ל"האישה שאיתי"

דיוויד ברוזה

היכל התרבות ת"א
4/5

דיוויד הזכיר את החזרה להיכל התרבות בהתרגשות. אצלי בזיכרון, הוא מתקשר יותר עם מופעי זריחה מדבריים – מנואיבה עד מצדה, במיוחד בט"ו באב, ליל ירח מול שקי שינה, צמות קלועות, נישוקי אהבה צעירים.  אבל אם היכל התרבות – זה המופע שבטח נזכור בעוד 25 שנה, בערב שיציין 50 שנה ל"האישה שאיתי".

עשה כבוד לעצמו, ל-25 שנותיו אחרי "האישה שאיתי" שיצא ב-1983. הקהל הרוויח מופע מושקע ומוקפד – חוברת מילים בכניסה בחינם, וידאו יפהפה, נגני מיתר, האורחים, סאונד ותאורה מצוינים עד לעלייה המתוכננת של שגריר ספרד בישראל להעניק לו אות הוקרה מיוחד מטעם מלך ספרד.

לשמוע עוד פעם את "האישה שאיתי", "בלבך", "סניוריטה", "כמו שאת", "סיגליות", "מתחת לשמיים"? אודה שבמשך השנים השירים האלה קצת נשחקו בתודעתי. האמנתי שדיוויד ברוזה המוכשר, הגיטריסט המצוין יחזור בדיסק חיים אולטימטיבי שינבע מהקשר שלו לתרבות הספרדית. זה, נדמה לי, עדיין לא קרה. מבחינת הקהל  ברוזה נשאר בעיקר מחובר ללהיטים הגדולים של פעם שהיו מטבע הדברים (חגיגות 25 שנה לאלבום ההוא) האטרקציה של הערב. רשימת השירים נ"ל ממשיכה להיות תעודת הזהות האומנותית שלו.

מוסיקלית, קיבלנו ערב רטרו מתוזמר היטב, קצת משעמם בתחילתו, משתפר ומגיע לשיאים לקראת הסיום. יונתן גפן קרא על הפתיחה מתוך נייר את "האישה שאיתי" באופן דרמטי מאוד שלא עשה חשבון לנוסטלגיה. יעל לוי עלתה מן האוב לדאט עם ברוזה "שיר אהבה בדואי" – נוסטלגיה נטו, אבל הריגוש המפעים של הערב – יסמין לוי, זמרת הלדינו והפלמנקו שרה עם דיוויד את "בנהר של סביליה", בטונים שעברו את גג ההיכל והתקשרו עם ספירות עליונות. רק בשביל הריגוש הזה כדאי היה להגיע. אחרי "יהיה טוב", שיר השלום שיושר כנראה בעוד 25 שנה, הקהל קם על רגליו לחגוג עם "רומבה" ו"מגיע לו" במעברים ומול ברוזה.

דיויד ברוזה המשיך גם בהיכל אוריינטציה שהתפתחה אצלו בכל השנים מאז "האישה שאיתי" – קוסמופוליטיות טרובדורית שחוצה גבולות, לאומים, שפות וסגנונות – שירים של פולק, ספרד עד רומבה. שירת נשמה טמפרמנטית, הלהבה עצמית בפריטה וירטואוזית ומסרים שיש בהם יותר זריחה מאשר שקיעה. על הטמפרמנט של ברוזה אין הרבה מה להוסיף. הוא ממשיך לעשות את זה הרבה בישיבה, מחובר חזק לגיטרה, מוציא דברים מפתיעים מהמיתרים האקוסטיים, מאלתר עם נשמה, וזו הנשמה הזו שממשיכה להטעין אותו מחדש, להנשים את השירים הישנים. 

 שירים: מותר לומר, שרוכים, האישה שאיתי, נולדת בשבילי, אהבה עד שמיים, בלבך, סניוריטה, שיר אהבה בדואי – עם יעל לוי, כמו שאת, זה הכל או לא כלום, דניאלה, בנהר של סיבליה, איסלה מוחרס – עם טניה (ריקוד פלמנקו), טיו אלברטו, סיגליות, מתחת לשמיים, יהיה טוב. הדרן: אל תשאלי אם אני אוהב, רומבה, מגיע לו.

נגנים: רמי לוין – קלידים, אלון נדל – בס, אמיר פינטו – כלי הקשה, גדי סרי – תופים, גליה חי, מאיה בלזיצמן, קרן טננבוים, טניה וינוקור – כלי מיתר, ריקוד פלמנקו, שירה. אורחים: יהונתן גפן, יעל לוי, יסמין לוי, טניה יעוץ אומנותידן תורן. עיצוב תאורהרועי מילוא.דיוויד ברוזה יסמין לוי וקטעים מההופעה
קטעים נוספים מההופעה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן