"אנשים קטנים שעברו אצלי בראש/ הם נתנו לי הבטחות הם הפריעו לי לראות/ שבחרתי להקשיב ואולי בכלל טעיתי/ אין שום צורך בעולם שיזיז אותי//
לא מספק אותי/ בפנים זה בועט אבל זה לא יוצא/ לא מספק אותי /לגעת במה שאני רוצה/ ולא ארמונות כבדים/ ולא הבטחות מדושנות צבעים/ אנשים גדולים דברו איתי שקרים/ זה מעביר לי את הזמן"

לפני שנגיע לתובנות, בואו נדבר על שירה, כלומר על פונקצית ה"ביצוע". בגדול – זמר כמו ג'ו קוקר הוכיח שלא צריכים קול בשביל להיות "זמר". אתה יכול לשדר את אשר על ליבך גם עם קול גרוס וחצצי. זה עדין לא אומר שכל מי שחושב שהוא סינגר סונגרייטר ייכול להיות סינגר.
ניר גבע שר על ייאוש מאנשים "קטנים" כ"גדולים" (ההבדלים?), על חידלון וחוסר מוטיבציה – "אין שום צורך בעולם שיזיז אותי", גם על חיים ללא סיפוק. לא רוצה הבטחות, לא ארמונות. הכי הרבה – שידברו איתו שקרים, כי זה לפחות מעביר את הזמן. אירוניה ניהיליסטית שמגיעה בטונים קשים ומדופרסים. לחן פשוט שנישא על קצב מהסוג הפאנקיי עם הדגשי בס, אחרי יותר משתי האזנות אני מתחיל להשתתף בצערו. יש משהו בטון המחוספס שעושה מהסונגרייטר הזה גם סינגר.