אביהו,בנו של שלומי שבת, החליט לא להיקרא בשם משפחתו – אולי כפי שמתאר השיר – לצבוע הכל בלבן, לעמוד בזכות עצמו. ששמו ילך לפניו בלא עזרת שמו הטוב של האבא. הכל טוב ויפה עד שמגיעים לדבר עצמו. אביב גפן לא ויתר על השם המשפחתי – והצליח לפתח קריירה מרשימה בזכות עצמו, בזכות שירים טובים שהוא יצר.
אני קורא את הטקסט שליבי כתב לאביהו. ואומר: שלפחות הלחן יציל את המצב. שרבוט מילות אהבה ללא ייחוד, ללא מקוריות. "אני עדיין שלך… מאחורי חזות קשוחה עומד לו איש עם לב רגיש כל כך" מעיד האוהב בפני הנאהבת, ובלה-בלה-בלה מילות אהבה בשתי אגורות שחוקות. וגם "נצבע הכל בלבן", יענו נמחק את העבר, כדי להתחיל מחדש. במילים פשוטות: עד עכשיו לא ידעת מי אני. מעכשיו תקבלי בנאדם עם לב רגיש חבל לך על הזמן.
הטקסט כל כך צפוי שבא לי להגיד לאביהו  אל תוותר על כתיבת מילים. אתה זמר חדש, תחילת דרכו. תצא עם משהו מקורי יותר. היום משרבטים  ומספקים טקסטים בלי שום "אחריות אומנותית".
מוסיקה: להיט. עזבו "שורשים תורכיים" כפי שדפי היח"צ מנסים לטפטף. לפי השיר, אביהו יתחרה בז'אנר הפופ עם אמנים כמו דנקר את בוטנר. עיבוד פסואודו-אתני בפתיחה. גם בהמשך מנסים לקשט את הפופ דאנס באלמנטים אתניים יפים. מלודיה סבירה, ביצוע קצת סגור שמנסה לכפר על מגבלותיו בהקפצת הקול במעין "יודל". יכול להיות שאביהו הוא "הדבר הבא", אבל ליריית הפתיחה הוא זקוק לשיר מקורי יותר, מיוחד יותר, מעניין יותר. לא מספיק עוד להיט.