פקיטו דה ריברה, דפניס פריטו, פאנקנשטיין, קבקו, אלי דג'יברי

פסטיבל ג'אז בים האדום הערב השני

נמל אילת
5/5

ג'אז לטיני, אפרו קובני הוא משב רוח כמעט מתבקש בכל פסטיבל ג'אז. מאז שדיזי גילספי יצר את השידוך בשנות החמישים – נוצרה מסורת והמשכיות. המשב המסורתי הגיע מאיש שמח, לבוש בחולצה פרחונית. פקיטו דה ריברה הוא מאחרוני דור אגדות הג'אז שניגן עם דיזי גילספי. הגאז הלטיני שניגנה החמישייה שלו הוא תמצית מרוכזת של הסגנון. דה ריברה בסקסופון אלט ובקלרינט בא לכייף. החצוצרן שלו דיאגו אורקולה אדיר. ההפתעה בשני קטעים – אלון יבנאי, פסנתרן ישראלי נדיר באיכויותיו, שהחליף לשני קטעים את הפסנתרן שלו, אלכס בראון. אלף מילים לא יוכלו להסביר את החיבור של יבניאל לפקיטו.
את דור ההמשך של הג'אז האפרו קובני מיצג המתופף דפניס פרייטו (Dafnis Prieto), קובני שמחבר מקצבים אפרו-קובניים והרמוניות של ג'אז מודרני. יש לו טכניקה נדירה, הייתי אומר מהפכנית, יכולת קצבית בלתי נלאית כשהוא מנגן במשולב כמתופף ונגן כלי הקשה. וגם בשביל מתופפים ברמה של פרייטו כדאי להגיע לפסטיבל ג'אז.

מוסיקת עולם: הישראלי המטייל בעולם הופך לעיתים את החוויה למקצוע. קבקו של שחר קצ'קה ויוני אוחנה הגיעו לבורקינה פאסו, מדינה עלומה באפריקה, וחזרו לארץ מאוהבים עם רעיון להרכב – "קבקו". החיבור הוליד מופע מוסיקת עולם במהותו – החיבור של נגנים מערביים למוסיקה אפריקנית הוליד מיזוג טמפרמנטי מיוחד אפילו מקורי.
הכלים המיוחדים, המקצבים הבועטים, הריקוד והתנועה הסוערים, השפה החושנית של השירה.  שחר קצ'קה, בנגוני (נבל אפריקאי) וכלי הקשה, יוני אוחנה, בלאפון, דג'מבה ונגוני, אורי קלינמן, בס חשמלי ודון דון, מיכאל אבגיל, תופים ודון דון, חן מאיר, קונגס, דג'מבה וכלי הקשה,אירחו את קרן מלכה בשירה, ואת אקווה הגנאית בשירה וריקוד אפריקאי.

יש מופעי חגיגה מהסוג, שהישראלי הצעיר מגיע במיוחד. אני מדבר על פאנקנשיין ועל התפוחים. אין לי שום ספק, שהבחירה בשני הרכבים שמחים כאלה, פאנק סול ג'אזיים, נועדה להזרים לפסטיבל אנרגיות מוספות. הריתם נ' בלוז המסורתי שמתחבר לשאו. פאנקנשטיין איננה מתיימרת להיות שום דבר אחר מלבד להקת פאנק אמיתי. אתה יכל להגיד בקלות: אם פאנק אמיתי, אז נלך על האמיתי, משהו אמריקני גרובי, אבל גם פאנקנשטיין וגם התפוחים עושים מוסיקה אפרו אמריקאית ברמות גבוהות, העובדה שהם מצליחים לסחוף להיות חלק מהמסיבה אומרת שנגנים מקומיים מיומנים יודעים לקחת את הריתם את הבלוז ואת הסול ולהפוך אותם למשהו סוחף. פאנקנשטיין הקדישה את הערב ל- 50 שנה למוטאון, חברת המוסיקה האמריקנית שליוותה את מהפכת הסול של השישים והשבעים. גם התפוחים עלו על שילוב מלהיב של מוסיקת פאנק, ג'אז, והפעם בשילוב קטעים חדשים.

החיבור בין אלי דג'יברי לסצינת הג'אז העכשווית, במיוחד הניו-יורקית מתבלט במגמת הניהל האומנותי החדש – הסקסופוניסט הישראלי אכן מגיע כבר מניו-יורק על תקן כוכב כשלצידו גארי ורסצ'ה, באורגן האמונד ועובד קאלבר, בתופים. ואם יש נגן שמסמל את הדור הישראלי שהשתלב במוסיקת הג'אז האמריקנית – זהו דג'יברי.

בתמונות מלמעלה: דפניס, דג'יברי, פנקנשטיין, קבקו, פקיטו

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות