שחר קצ'קה, נגוני (נבל אפריקאי) וכלי הקשה, יוני אוחנה- בלאפון, דג'מבה ונגוני, אורי קלינמן, בס חשמלי ודון דון, מיכאל אבגיל – תופים ודון דון, חן מאיר, קונגס, דג'מבה וכלי הקשה אירחו את קרן מלכה, שירה, אקווה הגנאית בשירה וריקוד אפריקאי.
מוסיקת עולם? להגדיר? קיימת טענה מאוד נפוצה והגיונית , שהז'אנר נולד לצורכי עידוד המכירות של מוסיקת עמים באשר היא. כששומעים הרכב (ישראלי) כמו קבקו, אפשר אולי לנסח הגדרה למוסיקת עולם. מדובר בניסיון מערבי לייבא מוסיקה אתנית, במקרה הזה – צלילים אפריקאים ולהעניק להם טאץ' עכשווי כדי ליצור מעין סגנון חדש. מוסיקת עולם או לא: "קבקו" – באוריינטציה האתנו-אפרו-מערבית שלהם הם מוסיקה שהעולם אוהב ב-2009.
שחר קצ'קה ויוני אוחנה הגיעו ב-2001 לבורקינה פאסו, (Burkina Faso ) מדינה עלומה באפריקה, בה נחשפו לאוצר תרבותי בן אלפי שנים של מוסיקה עשירה ומרתקת. משמעות של Kabako היא בדיוק זו מה שארע להם – השראה. בבורקינה פאסו נחשפו השניים לשפת הג'ולה המקומית במנגינות המנוגנות בכלי עתיק שנקרא n'goni – מעין נבל אפריקני וגם בבלאפון (balafon) – קסילופון אפריקני. ב-2007 למדו השניים לנגן בשני הכלים הנ"ל אצל Saidou Diabate המוכר בכינויו Kanazoe, מנגני הבלאפון הטובים ביותר. הצלילים שבו אותם, הילכו עליהם קסם והרעיון של קבקו הלך וקרם עור וגידים.
קצ'קה ואוחנה שנפגשו לראשונה במדינה האפריקאית. החליטו ליצור פורמט חדש על הבסיס הזה. כשחזרו לארץ, חיפשו נגנים כדי לבנות הרכב. אחרי שנתיים של עבודה אינטנסיבית, מלווה במוטיבציה גבוהה, נולד הפרויקט.
שמענו את החבורה במסגרת פסטיבל הג'אז באילת. אינטראקציה של נגנים שהתאהבו בצליל האפריקני ויצרו מיקס-פיוז'ן מיוחד של שפות והשפעות מוסיקלית.
הכלים המיוחדים, המקצבים הבועטים, הריקוד והתנועה הסוערים, השפה החושנית של השירה (בה משתתפים כולם) מצליחים להשיב רוח חדשה, רעננה בתרבות האפריקאית המסורתית שיובאה לישראל.
קבקו בפסטיבל הגאז בים האדום 2009
