הכל עובר חביבי מסכמת. מספרים שהלהקה התפרקה לפני 7 שנים. לא בטוח שאני קונה את זה. הרי באתר הזה כתבתי ביקורת על הופעת הלהקה בינואר 2007.
גם אם אינם קיימים, יש תזכורת ל-27 שנות פעילות: דיסק כפול שהוא המבחר האולטימטיבי, המיטב. ארבעים שירים – מ"חביבי", "גן השקמים", "בארץ להד"ם" ועד "עם שנים הרבה", "יובל", "עוד מעט מסך". אלבום שמכניס את שלומית, יובל עמי וקיקי לפנתיאון של המוסיקה הישראלית.
כרביעייה , חביבי הביאו את ההרמוניה הקולית לשיר הישראלי. לא הרבה להקות מצליחות לייצר צליל מזוהה. מהו צליל מזוהה של רביעייה קולית? אפשר להתחיל בפלטרס ולהגיע עד מנהטן טרנספר. הגוון הקולי הוא הטאץ' המחודש שמוענק לשיר. חביבי הלכו על הרבה קאברים, גם על חומר מקורי. האוסף מתמקד בשירים הישראלים של החבורה, לא בכיסויים שעשו ללהיטי פיפטיז וסיקסטיז לועזיים.
חביבי שרים את השירים בפרספקטיווה של געגוע יפה, של התרפקות מענגת. העיבודים של שלושת השירים הראשונים הם של אלדד שרים, שלמד היטב את קווי המתאר של הלהקה, את השתלבות הקולות. טנגו וואלס פותחים את האוסף – "חביבי" ו"גן השקמים". משב נוסטלגי מחניף. אבל ב"ארץ להד"ם" של נעמי שמר – זוהי "חביבי" של כל המרכיבים שעושים אותה הרכב ייודי מכאן. אם יש הרכב שהעניק לשירי השירונים הקלאסיים – עיבודים קוליים שחרגו מהטרנד הדביק של השירה בציבור – זוהי חביבי. שלומית שרה בערגה את "היה היו אי פעם בחורים" (אורלנד-וילנסקי)
אחרי שצלחתי שני דיסקים אני אומר: גלגל לא חוזר, חביבי. אבל החגיגה לא נגמרה. אלבום אוסף שנותן לבלוטות הנוסטלגיה לעבוד. קיקי רוטשטיין, שלומית אהרון, יובל דור ועמי מנדלמן עם כל השירים הקלאסיים המוכרים, ההרמוניות המהודקות, הטונים המרגיעים. בעיקר – שירי ארץ ישראל, כלומר לא התמהיל הבידורי של קצבי רוקנרול פופ פיפטיז-סיקסטיז-לטיני, אלא הטון המתרפק של שלומית כשהיא שרה "היה היו פעם בחורים" (אורלנד-וילנסקי) כשהקולות הגבריים מהרמנים ברגישות.
היפה אצל "חביבי" שהם שרו במבט רטרוספקטיבי מחויך גם מלא געגועים את השירים האלה כ"קרה זה רק הפעם" (אברהם ברושי, בובי פנחסי) כשהעיבודים של אלדד שרים מעניקים רובד נוסטלגי יפה. והנה – הטאץ' הג'אז-לטיני ב"הנה הנה" (מנור-כספי), ההרמוניות המופלאות של "בשדה תלתן" (נעמי שמר) הקאבר ל"סתיו" (חלפי-ולינסקי) הזכור לטוב מאסתר עופרים – מעניק מימד עומק לשיר בעיבוד קולי יפהפה של גיל דור. מסיבת הנוסטלגיה נמשכת עם "שלא יגמר לי הלילה" (שביט-כספי), "לילה בחוף אכזיב" (נעמי שמר), "הן אפשר" (חפר – זהבי), "פנס בודד" (גורי-ארגוב), "פרח הלילך" (אסף-הירש) ועוד ועוד.
אינני מפריקי ההתרפקות על שירי הארץ הישנים והטובים, אבל אם להתרפק – אז עדיין אעדיף את החביבים על הטיש ועל השרוף. עדיין מחממים לב.
