דני סנדרסון: גיטרה, שירה, ניהוטל מוסיקלי, כפיר בן-ליש – שירה וגיטרה, גלעד בן-ליש – שירה וגיטרה, שי וצר – תופים, זיו הרפז – בס, עמית הראל – קלידים, נאווה בת-ישראל – שירה, אלישבע בת-ישראל – שירה.
בסוף הערב, דני סנדרסון כמעט מתנצל. הוא התכוון להישאר בסיקסטיז, אבל "ליילה" של דרק והדומינוס זה תחיל השבעים. לא נורא. הקהל וכן להישאר עוד שעתיים ולקבל גם סוונטיז. סנדרסון מצדיע לזמנים, כשהרוקנ'רול היה מחובק חזק עם הריתם נ' בלוז, כשהסול חבר לרוקנ'רול כאילו שניהםן חיכו להזדמנות לקשור קשרי ידידות. ואף להינשא בנישואין כדת וכדין.
דני סנדרסון קופץ קפיצות ריתם נ' בלוזיות קטנות על הבמה ולוקח אותנו בקפיצה גדולה אל מחוזות הגעגועים. לא כוורת לא דודה לא גזוז אלא השירלס, הטמפטיישנס, אריתה פרנקלין, סטיווי ונדר, כל מי שמייצגים את פריחת "מוטאון" , חברת התקליטים שהפכה את המוסיקה השחורה למעצמה.פעם שנייה שאני בערב הזה. את הבכורה שמעתי בג'אז, בלוז וידאוטייפ , פסטיבל הג'אז של ת"א בסינמטק . עלעול בביוגרפיה של דני מגלה מנין הערב הזה התחיל. הבלוז, הריתם נ' בלוז, הסול והרוקנ'רול היו "בית הספר העממי" שלו בשמונה השנים שלו בניו-יורק (הוריו שהו שם בשליחות) כשכאן הכוכבים היו רביעיית מועדון התיאטרון. דני ניגן בנשפי תיכון בגיל 13. ארבעים שנה אחרי – הנוסטלגיה פועמת חזק. מצידו הימיני – בנות ישראל, נאווה ואלישבע, מצידו השמאלי – כפיר וגלעד בן-ליש מצוידים באקוסטיות. נדמה לי שלא בנות ישראל ולא בני ליש היו בעולם, כשדני סובב על הפטיפון את תקליטי הויניל במהירות 45 סיבובים לדקה. גם אלו וגם אלה מסייעים לו להוציא לפועל אולדיז בעלי ריח נפתליני. אין ספק שגם הם מאוהבים מאוד בחומר. כפיר שר כמו הזמרים ההם מהשישים, קול בתולי, אמוציונאלי. אלישבע היא מסוג הזמרות שקולן הוא מתת אל, שעליהן כתובים בדרך כלל שהן גדלו על ברכי הכנסיה , שהריתם נ' בלוז אצלה מגיעה משירי דת. מאמונה עמוקה. דני מריץ את השירים בלי בדיחות. זה אינו ערב סטנדאפ, אלא אשכרה הצדעה ומחווה לריתם נ' בלוז והרוק הישנים. המבחר – תוכנית כבקשתו, לא כבקשתכם. לא מעד להיטי סיקסטיז מקובל, שקוף, אלא מבחר מאוד ספציפי., ובאמת גם אני לא הכרתי חלק מהשירים. את "נטשרל וומן" שאלישבע שרה נפלא לא קשה לזהות. אבל מהו השיר 6345789 שפתח את הערב בסערה? אם דני לא יספר, נצטרך לגלוש באינטרנט כדי לגלות שמדובר ב"קליף בנט והריביל ראוזרס" , מלהקות הבריטיש אינבייז'ן לארה"ב. Since I Fell הוא סלואו בלוז של אחד, לני וולש, וגם "קרוסרודס" הוא בלוז ישן, שאריק קלפטון אוהב לבצע כמעט בכל אלבום בלוז שלו. את Devil With Blue Dress של מיץ' ריידר והדטרויט וילס דני שר בהמון חום וגעגוע לרוקנרול הישן. וגם הקלידן שלו מתגלגל עם הבוגי. השיר אגב שייך ל"מיטץ' ריידר והדטרוייט ווילס", אבל רק סקרן כמוני דוהר אחרי ההופעה לאינטרנט לחפש את השיר. החבר'ה בבארבי מתענגים על רוק בסיסי. על HE'S SO FINE של ה"צ'יפונס" דני מנדב אינפורמציה.
זה למעשה המקור שממנו ג'ורג' האריסון העתיק את "מיי סוויט לורד" ושילם על זה מליון דולר ליוצריו אחרי שנתבע על העתקה.ואז יבואו גם "גלאד אול אובר" של חמישיית דייב קלארק, "את מי אתה אוהב" של בו דידלי. ובסוף "היי ג'ו" של אחד, ג'ימי הנדריקס.סנדרסון הרים ערב מתוך אהבה אמיתית לדבר. אני אולי הייתי מוסיף כלי נשיפה (במופע בפסטיבל הג'אז באילת 2009 אכן נוספו כלי נשיפה) , אבל גם ככה, זה נראה הפקה לוקסוס למציאות המקומית. הלוואי שישרוד במתכונת הזו. ואם ישרוד אני אבוא עוד פעם.
