יצאתי מבולבל מהשיר של יוסף: מצד אחד יש הרגשה שהוא לא מוותר בקלות כזו על האהובה – "בגללך אני חצי בנאדם", ו"אני לא אשכח את המבט". מאידך – הבנאדם רוצה להרגיש שוב בנאדם, אחרי שהכל ביניהם "הסתבך" – "בשבילך אני יותר לא קיים"… אל הטקסט הכתוב הגעתי אחרי קצב חאפלה מתוזמר לשמחות,  מעורב ים תיכוני קצבי עם אלמנטים פאנקיים מרקידים ונגיעות לטיניות.

במילים פשוטות: דרמה או טרגדיה אין כאן. עידו יוסף שמח וטוב לב כשהו שר "בשבילך אני יותר לא קיים". יענו נפשי מציקה, אבל למה לא לפזז את זה כל הדרך לחופה. אבל מי שבכל זאת מחפש היגיון – אז יש כאן. סוף סוף נפטר מעולה של הבלתי רצויה.. השיר אגב, אינו מסביר פשר ניסיון ההתנתקות ממנה, או במילים פשוטות: מה עשתה לו שככה הוא מוותר על המבט המקסים שלה.

תשאלו אותי אם אני קונה את הטקסט?  היד הקולדת תחסוך מילה אחת. לעומת זאת, היא תוסיף יותר משתייים על העיבוד שעוזר למנגינה להפוך ללהיט הים-תיכוני התורן.