שירי ר' יהודה הלוי

אתי אנקרי

ההופעה במוזיאון ת"א
5/5

צור בן זאב – קונטרבאס, ארז מונק – כלי הקשה, איל סלע – חלילים, אריאל אליאב – אקורדיון, אלי צרויה – גיטרות, עוד, איתמר גרוס – פסנתר וסינטיסייזר, אתי אנקרי – שירה, גיטרות

 

שירים: מי יתנני, מלאכים, אלי רפאני, יציאת מצרים, מיכאל, ידידי השכחת, עבדי הזמן,ים, שיר לי פשוט, ראוה לך בעיניים,יפה נוף, בכל ליבי, יעירוני רעיוני, מזמור לדוד, אהבה גדולה שלי.

 

התחילה – מבט נוגה, קודר, מופנם, כמו מתכנסת לתוך עצמה. כעבור שניים-שלושה שירים הגיח על פניה חיוך מסתורי משהו. והנה בהמשך – גם צוחקת ומצחיקה. וכמעט לקראת סיום, לבשה חג ושמחה.

כשאני מביט בה, באתי אנקרי, אני חושב: כמה לבושה יפה. אסתטיות של שומרת מסורת. מדוע נשים, ובמיוחד מאמינות/ דתיות אינן לבושות ככה, משקיעות בלכער את עצמן. תקראו ללבושה "המראה התנכ"י", או איך שתרצו. הוא מחדד את קווי המתאר היפים שלה. מחבר אותה עם האמת שלה.

יותר מכך: יופיה הפנימי. יופי שאנוכי, החילוני הגמור, יכול להיאחז כדי לחזור איתה לשירה העברית של ימה"ב, לטעום ממכמניה – לא רק כתייר היוצא לסייר באתרי המסורת, אלא כמי שהמילים חוזרות ומגיעות, ממש כפי שצצו על המסך מאחוריה, באו ונעלמו. זהו יופי שמגיע מצליל קולה היפה, המסתלסל, הרב-גוני, זה שמתנה אהבים עם מילותיו של המשורר שכתב "אל רפאני", "ידידי השכחת" ו"בכל ליבי".

הערב נפתח ב"מי יתנני", שיר ארוך מאוד, שמכניס לאווירה – מנגינה לירית, מקצב מיד-טמפו בסגנון רומבה פלמנקו וגם צלילי אקורדיון מרככים. היא במזרח, ליבה במערב של ריה"ל. שיריו האישיים שנישאים מפיה כתפילה. השירים החדשים הם תולדה של תהליך שעברה אנקריהתקרבות אל האל. ובשביל לבטא אמונה "בכל מאודה", היא מסתייעת ביפי מילותיו.. לפי רבי יהודה הלוי חשה הזמרת-מספרת כי הוא (האל) דודה והוא נרה והוא משען ומקור חיים. אהבתו בגלויה ובסודה.  (השיר "בכל-לבי")

 לא כל הערב הוא ריה"ל, אבל רובו. רוח שיריו, בלחניה היפים של אתי, מרחפת על אחדים משיריה ה"חילוניים" המשתלבים בעקב הזה בעיבודים מרהיבים ("מיכאל", "רואה לך בעיניים") מוסיקלית – היא במערב וליבה במזרח. ההרכב על הבמה – מעניק לה את המינונים האלה שתמציתם – מיזוג חוצה תרבויות – מהודו ועד כוש, נארג לשטיח אקוסטי יפהפה, בקצב, במלודיה, בהרמוניה. אתי אנקרי גילתה. מארג של צלילים שקיים במרחב המוסיקלי המקומי, מנגינות מאוד עגולות, ההרמוניה והמנגינה המערבית, העיטור והמקצב המזרחי. המקצבים הדרום אמריקנים. בעיבודים לקחה נשימה ארוכה כדי להעניק למוסיקה מרקמים מגוונים ע"י נגנים מיומני מוסיקה אתנית – אלי צרויה – בכלי מיתר מעניק לערב גוון מרהיב. כנ"ל – אייל סלע בחלילים. כל האחרים טובים לא פחות, משלימים הרכב שמעניק לערב חלק משמעותי מהייחוד שלו.

הגיעו גם רגעים של שנינות מצחיקה. פתאום הארשת המופנמת, המלנכולית משהו,  התחלפה לחיוך ממולח.  פרודיה מפתיעה של אתי אנקרי על תעשיית ענייני הרוח, באינטונציה משעשעת של אחת שמנסה למכור לך סדנאות רוחניות לחיזוק הנפש. והנה, זוהי אתי אנקרי השחקנית, בעין ביקורתית צוחקת, שמחזקת בי את האמונה ביושר הרוחני שלה.

בעיקר זה קולה הענוג-אוהב-רחום שמעניק לכל הערב את יופי אקזוטי אותנטי. וכמו שציינתי בביקורת על הדיסק – אנקרי אינה עושה מאמץ להעניק פרשנות למילים. היא זורמת איתן בטבעיות מלודית כאילו הן נבראו למילים של המשורר-הפייטן, לזכותה ייאמר שהמוסיקה הזורמת הזו יצאה טהורה, נותנת תחושה שר' יהודה הלוי עזר לה להגיע אל היופי. אל המנגינה הפנימית.

 

אתי אנקרי שירי יהודה הלוי ההופעה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות