דאווין של שיר מחאה

שלומי שבן

סוף העולם בלוז מדיטק חולון
4/5

חולון, עיר ואם בישראל, ממשיכה להפתיע ולא בקטן. 12.00, צהרי שישי, שעה שאצל רבים מאמני ישראל נחשבת שחרית, נוחתים 6 יוצרים-זמרים במדיטק ל"סוף העולם בלוז" –  מאיר אריאל פוגש את בוב דילן – במסגרת הסדרה הספרותית- מוסיקלית "תן למלים לעשות בך".

על הבמה מתיישבים על כיסאות גבוהים יונתן גפן, יהלי סובול, אפרת גוש,ערן צור וקרני פוסטל. שלומי שבן תופס מקום ליד הפסנתר. נמנום הבוקר עוד ניכר בפניהם, כאילו הם אומרים – מה לעזאזל אנחנו עושים כאן ועוד בצהרי שישי, עם כל הכבוד למאיר אריאל או בוב דילן – כאשר אנשים נורמליים מסיימים עוד חלום או מציצים לעיתון של שבת.

כעבור שעה וחצי אפשר לומר שגם הם וגם אנחנו התעוררנו, בזכות כמה מעוררים שלקחו את דילן או את מאיר אריאל לזווית שלהם. מאיר אריאל שמע גם בחייו את התואר "בוב דילן הישראלי". אין שום ספק שדילן קיים במוסיקה של אריאל. אריאל אימץ את דילן לצרכיו הפיוטיים. דילן היה אצלו לא רק ברקע. באוספים תוכלו למצוא את "טוק טוק על דלתי מרום", ה –Knocking on heave's door 

חבל שמישהו לא זרק תובנה – מה פתאום מתיישבים זמרים בצהרי יום לשיר משירי שניהם, אבל למה הסברים כשיש שירים ויש זמרים, ויש הפתעות וגם ריגושים קלים.

אגב השוואה ביניהם: בקלישאת ענק  בוב דילן נחשב "זמר מחאה", אולי גדול זמרי המחאה בדור שאחרי מלחמת העולם השנייה. מאיר אריאל לקח את שיר המחאה לכיוון אחר:  "דאווין של שיר מחאה".  מאיר אהב להתעולל ולהתעלל בשפה, לעיתים חידש, לעיתים הבריק, לעיתים השתולל. למשל, במהלך המפגש בסלון של איצקי ודורה, כתב אריאל על מה שארע לצלילה שלו:  "התמוטטה נונשלנטית באמצע החדר / דלוקת ירך / פרופת ברך /זרוקת דרך" – הבנתם את זה? משורר הדימויים הלך רחוק מאוד כדי לתאר משהו שנשמע אורגיית סמים בהיאחזות הנחל מלכישוע, שכללה גם "קטינות סלביות בתרגילי מתח"… משהו כמו זרימת  דימיונו הפרוע, משהו שעובר בראש של גבר כשהוא יושב עם אשתו במפגש זוגות משמים של יום ששי בערב.שלומי שבן הבין את רוח החופש של המשורר המתפרע, כשלקח את השיר של מאיר אריאל אל הפסנתר. תקשיבו (במיוחד לצליל מי השלולית), תבינו למה התעוררנו.


היה ערב יפה בעולם
כל העיניים אמרו אה או אה
יצאנו צלילה שלי ואני
אל איצקי ודורה.
דורה הייתה רפוית כפתור
איציק אמר שנשב איפה נמצא את עצמנו
שנשתה ונאכל ונסחוב ונמשוך
מה שנמצא לעצמנו
שנשטוף את הכלים אחר כך בעצמנו
(להרגשת הביתיות עכשיו)
ועוד מעט הוא חוזר
והסתלק לשירותים.

מצאנו, ישבנו, שתינו, אכלנו, סחבנו, משכנו,
שטפנו… כמו ששם צחקנו
לא בכינו שנים.
אבל המים נוזלים המים אוזלים
המים יורדים…

 

אז מה כל הדאוואין של שירי מחאה
כל פעם חוזרים לאותה נקודה
מה שלא תעשה, המים יורדים.
תעשה שמיניות באוויר, תעשה קטינות סלאביות
בתרגילי מתח, גמישויות כחלחלות עם חתך
מרחפות על פני כל השטח, תחרוז נתח לפתח
תגיד בטח בטח צנון ורתח
המים יורדים
טיף! טף! צליף צלאף שלולילולילולילולי ליות
צוועי טיפין, תרי מקורין
שלולי לולי לולי לו לי לו להיות

אבל המים נוזלים המים אוזלים
המים יורדים

 

 ערן צור – נשל הנחש, ארול  – סוף העולם בלוז, מדיטק חולון

שלומי שבן דאווין של שיר מחאה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות