אנשום

מוש בן ארי

לב העולם הליקון
4/5

מילים ולחנים: מוש בן ארי. עיבודים והפקה מוסיקלית: אסף איילון ומוש בן ארי.

 

פעם, בימים של להקת שבע, ההעדפה של מוש ושות' הייתה לנתב שירים שמבליטים את החיובי במציאות החיים. השאנטי הזה מאחורינו. תמו ימי הזוהר. השמיים מתקדרים. מציאות אחרת טופחת על הפנים. מנסים לקחת מאיתנו את האמונה בטוב. העולם כבר אינו מאיר פנים: יש ימים טרופים, מסביב תמרות עשן, מים עכורים של שחיתות וריקנות, פקקים, אלפים תוהים ומחפשים חוף מקלט, שר מוש בן ארי ב"לא נשבר".

 הבנאדם חי בין אשליה למציאות, מחפש בנרות את מה שאין לו. מוכן גם להתפשר על מה שיש לו.

מוש בן ארי של האלבום החדש (עיצוב עטיפה חום אדמדם של אדמה וטבע אבל גם עיר ברקע) שר שיר כאב שאינו שיר של ייאוש, מצליח לשדר התחושות המחלחלות, נפש לא שקטה.

הטון העצוב מתווה הלך נפש לאורך הדיסק. מוש שר על מרכבת המציאות שרומסת כל חלקה טובה. על אנשים שראשם קבור באדמה עליה נלחמים רבים.

מול ה"רע" יש למוש תמיד מקור תקווה או נחמה כמו בדמותה של האישה הרחומה שתציל. השיר נקרא "אבא אומר". טקסט קצת שדוף אבל נישא על תחושת אמת. כמעט באותו טון – "זמן חלף" – שיר פרידה עצוב, בקצב מידטמפו מעובד בסגנון קאונטרי.

בן ארי נמצא במסע אל עצמו:  יושב בבר ומספר מה עובר עליו על "משקה מר של ערפולים", על החיים בין מציאות שגרתית ובין פינטוז על חשקים, "תיבת הנעורים" מצטיין בעיבוד מסוגנן – ג'אז מתקדם (האם אני שומע כאן פט מת'יני?)

ב"אלף רוחות" – גם כאן על הפער בין מציאות לחלום: היא שמגלמת עבורו את המציאות שיש על הטוב  והרע שב מול החלום שמתגלה מעל לראשה.  השיר מצטיין בעיבוד קולי מורכב – שמוסיף רובד ייחודי.

בן ארי מסתובב סביב זנב תסבוכיו-תסכוליו עם העזר שכנגד, מוכן גם לוותר על "חלום גדול", אפילו שלא תהיה "מושלמת" ("טיפה בנחל"), והוא מוצא קרן אור בקצה מנהרת השחור ב"לא נשבר" הקצבי – "לא נשבר עדיין הרי עדיין לא מאוחר" – על מציאות מחורבנת שבה הכסף יענה על הכל, אבל לעולם לא "יקנה אהבה". אמירה חבוטה מעט על החומרנות שהורסת כל חלקה טובה. העיבוד קצבי-דרמטי לכלי קצב ומיתר הופך את הוידוי לשיר רקיד בעל אלמנטים ים-תיכוניים.

"אנשום" – מתחיל שקט, כמעט חרישי פניה ל"אחות קטנה"  ש"על דלתך אשא תפילה" –  אולי וידוי האהבה הרגשני ביותר ששמעתי מבן ארי – מבטיח הבטחות  גדולות לאהובתו כאשר הבוקר יתבהר, למעשה זועק הבטחתו ב"אנשום עוד נצח" כבקשת חיים. הלחן, העיבוד הביצוע עשו מזה מלודרמת רגש עוצמתית.


"זיכרון אחד מושלם זה את ואני/ רק זיכרון אחד מושלם זה את ואני" גם בשיר הזה ("זיכרון אחד מושלם") מוש בן ארי מצליח להעביר תחושת עצבות, מוסר באמינות את אשר על ליבו, ממש כמו ההתרגשות שעוברת מהשיר "חלומות בלי בית" – על הקשר שבין הגשמת חלומות שנמצאים בכל קרן רחוב ובין "פתיחת הלב".

כמו שאני מכיר את מוש בן ארי, הוא לא יתן למאזין לעזוב את הדיסק בתחושת קדרות. מי שמחפש את הפן השמח-קופצני-רגאיי-גרובי-רקיד של מוש יצטרך להמתין עד שיר מס. 10 "לרדת מהסוס" – שיר מחויך על המחשבות שמתרוצצות – הטובות הרעות. ואם לעלות הילוך – אז רגאיי ברוטב צועני בלקני עם קורטוב חסידי בעיבוד לכלי נשיפה – "עם אחד" – על הניגודים בחייו, שחי בין עלה של זית ומלחמה, שימתין שנה ועוד שנה עד שיהיה "עם אחד". מאיר באור גדול את החשכה.

"ים המלח" נכלל בדיסק כרצועת בונוס –  מוש הנחלאי לשעבר מעין גדי, נחרד למראה היעלמותו של ים המלח,  גייס חברים להשתתף בשירת רשמי הזדעזעותו. השיר מתחיל בטון נמוך במהלך "הירידות בסדום על צלע הר נוטף דמעה בכביש מתפתל". שיר על מי שהפך מ"מלך לביצה בדרך אל הבנק". ניסיון לחבר קינה על אובדן הים לקטע השאנטיי על סגולות המרפא. לשירה מצטרפים החברים, ומוש בקולו התפילתי מעניק לשיר רובד של עצבות שמחזיר לטון הפתיחה.

זה מוש בן ארי, הפעם קרוב יותר אצל עצמו, מנסה וגם מצליח לשיר תחושות שמגיעות ממקומות של אמת. לא כל השירים מושלמים, לא כל האמירות חפות מהנדוש, לא כל  הלחנים הם פסגת היצירה, אבל די בצירוף של רוב השירים בדיסק כדי לקבוע שזה הפרויקט המוסיקלי הכי אותנטי שיצא מאולפנו.

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות