מילים ולחנים: עמית "דובדב" דובדבני וארז אייזן. מפיק בפועל: פול אוקנפלד. זמרים אורחים: פרי פארל (Killing Time), ג'ונתן דיוויס (Smasing The Opponent)
"האגדה השחורה של השאוורמה" ממש אינה מריחה בשר חרוך על האש משדות המנגל המקומיים. עמית דובדבני וארז אייזן מעולם לא נפנפו משהו מפה. זה מריח אולפני פול אוקנפלד ברמות מאוד לא מקומיות. יש לי מערכת סאונד טובה, מהסוג שנותנת כשהיא מקבלת. והפעם היא קיבלה וגם נתנה. אלבומם הטוב ביותר של המאשרום עד כה? נלך על זה.
אינפקטד מציגים שדרוג משמעותי גם בפיתוח רעיונות מוסיקליים, גם בשימוש בטכנולוגיות. דובדבני וארז, אמני הטראנס הפסיכודלי (Psy-Trance) מציגים כאן עבודה שמחזקת את מעמדם כאחת מהלהקות האלקטרוניות הטובות בז'אנר גם כהרכב אלקטרוני בימתי המחבר גיטרות, תופים ושירה לייב, גם כהרכב אולפן שנוגע נגיעות משמעותיות בז'אנרים אחרים ומגיע עד רמיקסים לקלאסיקות רוק כמו Riders On The Storm של ה – Doors.
השביעי של האינפקטד, מגיע אחרי Vicious Delicious של 2007. הסאונד דרמטי, מיוחד, אקזוטי והפעם עם אורחים – ג'ונתן דיוויס מלהקת Korn ופרי פארל המוכר גיינ'ס אדיקשן, פורנו פור פיירוס.
טקסטים? השיר Smashing The Opponent מנסה להעביר איזו תובנה על יחי הבינו-בינה: סיפור של יצרים, בגידה, קנאה, אהבה. טלנובלה נוסח אינפקטד. מילים – לא הצד החזק שלהם. אינפקטד לקחו את סולן להקת Korn גו'נתן דיוויס כדי ליצור דאנס עם טאץ' פופ אלקטרו אייטיז בקול מנסר שהזכיר לי את סמי בירנבך ממינימל. יצא להיט מהוקצע, שכמעט אינו נגוע בטראנס.
אינפקטד כבר אינם עובדים רק בשביל שוחרי הטראנס או הפסיי-טראנס, שאולי מתאכזבים מהניסיון שלהם להתגוון. Vicious Delicious היה צעד גדול מהבחינה הזו – לגוון את הטראנס באלמנטים חדשים וחדישים (נאמר יותר "מטאליים") . שיתוף הפעולה עם אמני רוק/אלטרנטיב/גראנג' ובד בבד להעניק למוסיקה את הפוליש של פול אוקנפולד אומר שהצמד הישראלי מחפש להיות Infected כדי להגשים מוסיקה שחורגת מגבולות סגנון ה – psy trance שפונה לקהל מסוים. מוסיקה פונקציונאלית.
והפעם זה בולט אף יותר – הסאונד יותר מסוגנן, יותר מהוקצע. הקטעים מתחברים ככה שאין כמעט רגע דל, האפקטים מצוינים, וגם הומור צץ פה ושם. הסאונד – תאווה.
