את המושג פולק (Folk) אפשר לייחס לשיר העם באשר הוא – ממגוון תרבויות העולם, מהקבוצות האתניות השונות, אבל כשאומרים Folk מתייחסים כמעט אינטואטיבית לפולק אמריקני שראשיתו במחצית הראשונה של המאה העשרים. מוסיקלית, מדובר בשיר פשוט, בליווי אקוסטי. לרבים משירי העם המסורתיים אין שמות של יוצרים. הפולק המסורתי עסק בנושאים יום-יומיים אוניברסאליים, לפני שהפך מזוהה עם היוצר-זמר, הסינגר–סונגרייטר המודרני בתקופה המוגדרת כ"תחיית הפולק".
זמרי פולק כ"האורגים",פיט סיגר, ג'ימי רודג'רס, ברל אייבס, הרי בלפונטה, קינגסטון טריו כבר נחשבים מודרניים, כי עירבו את הישן עם החדש, כאשר הם כותבים חלק מהמוסיקה שלהם. בוב דילן הוא דוגמא לזמר פולק שנשען לחלוטין על המוסיקה המקורית שלו וחבר לרוק.
הפולק הפוליטי (Political Folk) הושפע מזמר המחאה האגדי וודי גאטרי – Woody Guthrie שהתמחה במוסיקת פולק (שנות השלושים עד החמישים של המאה העשרים) ששיריו עוררו המחלוקת בציבוריות האמריקנית (פרו-קומוניסט) אבל השפיעו על יוצרים אקטיביסטים כבוב דילן (Bob Dylan) ופיל אוצ'ס (Phil Oches) ג'ון באאז (Joan Baez) וטום פקסטון (Tom Paxton) שירי המחאה שלהם חברו לפולק המסורתי – כמובן עם טקסטים פוליטיים שנטו שמאלה, וזוהו עם התנועה לזכויות האזרח בארה"ב.
מוסקת הפולק-פופ ( ( Pop Folkנפלה בין המסורתי לפוליטי. ניצניה בתחילת השישים. מאפייניה – עיבודים מגוונים, גוונים אקוסטיים, רכים מעודנים, מונחי-פופ – אמנים כקינגסטון טריו, פיטר פול ומרי, איאן וסילביה, מלאני. לעומת זאת, ז'אנר הפולק רוק (Folk-Rock) התאפיין בבסיסו בכתיבה נוסח פולק, אבל חבר לרוק הקצבי של הגיטרות החשמליות. מחלוצי הז'אנר הזה היו להקת "הציפורים" Byrds שביצעו שירים של בוב דילן והתוו דרך ללהקות רבות במהלך השישים ששילבו פולק אקוסטי וצלילים של גיטרות חשמליות ביניהם קרוסבי, סטילס ונאש, ג'וני מיטשל, דונובן, לאבין ספונפול, באפאלו ספרינגפילד, גרייפול דאד, פיירפורט קונבנשן, ניל יאנג, ואן מוריסון, אל סטיוארט.
בתמונות: בוב דילן, וודי גטרי, פיל אוצ'ס, טום פקסטון
בוב דילן – Blowin In The Wind
בוב דילן, וודי גאטרי, פיל אוצ'ס
