מיתר קוטלר נרגש ומתרגש לעוץ למיכלי עצות: "יום שעובר כבר לא חוזר/ תצאי קצת מהשקט והשקר/אל תוותרי עכשיו/ לא הכל קודר/ בחוץ זה לא הכל עשן ועפר". וגם עצות סתמיות כמו "קחי את כל הזמן … יש לך את כל העולם"

מסוג הניסיון לכבות שריפות – כאשר הכבאי אינו מיומן דיו. זורקים עצות ומגבבים שיר.פסיכולוגים עושים את זה כנראה יותר טוב מאשר משרבטי מילים. מי היא המיכלי הזו? מה השקר שלה? מה מסגירות עיניה ששפתיה מכחישות? על מה היא מוותרת? מיתר קוטלר אינו מסגיר. נראה שהוא יודע הרבה יותר מאשר המאזין. מצד המוסיקה – הבשורות טובות יותר: רוק מלודי, קופצני עד בועט, מעברים אפקטיביים, קצב סוחף, גיטרות – ללא פשרות, שירה כמו בתולית אם כי מוחצנת כראוי, הרמוניות קוליות טובות, ובסך הכל רוק שמעביר יותר דרמה מאשר קיימת בשיר עצמו.