Yeah Yeah What we talkin' bout real shit?
Or we talkin' bout ryhmes
You talkin' bout millions Or you talking' bout mine
What we talkin' bout Cuz I ain't got time
For what people be talkin' bout all the time
What we talkin' bout fiction Or we talkin bout fact
You talkin' bout fiction? Hold up pardon my back
I'm talkin' bout life And all I hear is

"על מה אנחנו מדברים?" נשמע ג'יי-זד על הפתיחה. הטון כועס, עצבני. שלא יבלבלו לו ת'המוח. הוא רוצה לדבר על עובדות. על המציאות. אין לו זמן לכל בלבולי הביצים שאנשים מדברים. המוסיקה ראפ קונבנציונאלי בתוספת קולות נשים מעודנים במעברים.
ג'יי זד הכהן התורן של הראפ כבר ילמד אותה איך לא מבזבזים דיבורים לשוא, ומה הוא היה רוצה לשמוע. אהבתי. הפתיח – החזק בדיסק.
בשיר השני Thank You מנסה הג'יי סוג של הצטנעות מול קהל מוחא כפיים. "תודה רבה אבל עצרו את המחיאות. השיר הוא שלכם לא שלי" נכון ייש לי ככה וכה להיטים אבל זו אינה סיבה להתייחס אלי כאילו אני מישהו מגן העדן… רק אלהים יודע שעשיתי שגיאות…היפ היפ סלואו טמפו בעיבוד לבראס סקשן. בדיבור הארוך בשיר הזה עושה ג'יי זד חשבון עם ראפרים בסרקסטיות: "הייתי הורג כמה ראפרים/ אבל הם כבר עשו את זה במקומי לעצמם".
זה כבר ה"בלופרינט" השלישי של זד מתוך 11 אלבומים – מודרני, שזור מכל הבא ליד סול, פופ. ציטוטים. הפקה של Kanye West, תרומות של ריאנה, דרייר, יאנג ג'יזי, סוויז ביטז, אלישיה קיז, מיסטר האדסון (חבורת אינדי פופ אנגלית). סינגלים: DOA – Death Of Auto-Tune ו – Run This Town. האחרון בביצוע משותף עם ריאהנה וקניה ווסט. ניסיון עקר לחבר פופ וראפ. ב-DOA שר הראפר: Hold Up Only Rapper To Rewrite History Without A Pen. משהו כמו – רק הראפר יכול לכתוב את ההסטוריה ללא עט.
ובהמשך קורא הראפר אשכרה לאלימות: "אני מולטי מיליונר אז איך זה שאני הכושון (Nigga) הכי קשוח כאן … המוסיקה נשמעת לי מטופשת, אם אתה גנגסטה תוכיח את זה, תהיה אלים, זו מותה של המוסיקה, שעת השתיקה" זד מצטט כאן מלהיט עבר Na Na Hey Hey Kiss Him Goodbye של "סטים".ומצחיק אבל לוקחים את הוולגארי ומנסים לייפות אותו בכל מיני "נ ה נה נה"…
ג'יי-זד אוהב את ההפקה המוסיקלית החריגה, ויש תחושה שהוא מאוד סמך על עזרת הידידים קניה ווסט ופארל ויליאמס בהפקה הזו. התופעה הזו כידוע מציפה את עולם ההיפ הופ – יוצרים סומכים בגדול על החברים הסלבריטאים המוכשרים. האם זה אינו מריח מהתבטלות עצמית? ואולי מדובר בהתמסחרות נטו, או חלק מהמגלומניות ממנה סובלים ענקי ראפ גמו ג'יי-זד, אכן – מולטי מיליונרים שממשיכים לשחק את ההצגה של הילדים הרעים בסצנה עם עזרה מידידים שמודעים לשדרוג המסחרי. זה אפילו כבר קצת נדוש.