פוליקר כתב שיר סטירי על מה שנקרא "הישראלי הממוצע" (עפ"י מאמר של פרופ' עוז אלמוג), סטריאוטיפ שאינו אלא רשימת תכונות בולטות שאוספים מאיזושהי דמות של תושב מקומי. הדגש הוא על תכונות שחיות בסתירה זו לצד זו – משוגע על המדינה וחולם להגר, מורעל על הצבא ושונא מילואים, מתמקח על כל שקל ומהמר באלפים, מעריץ את הקשיחות מפחד לתרום דם, מתפלץ מהשחיתות ומתחמן את כולם. מר ישראלי מאפשר גם להכניס משהו על הביאוס מכל מה שקורה – מהחיים בזבל כל יום נולד כוכב.
טקסט על ישראלי ששואב מלקסיקון קיטורים שקיים בעיתון ובמספרה, על ישראלי שחי בסבבה אבל גם בסיר לחץ, שהכל אצלו קומבינות שמתומצתות במשפט המסוחבק – "אז מה קורה אחי" כאילו באמת רוצה לדעת, והוא לא. שיר של חיבוק מחויך ועקיצה מלעגת. של בתוך עמי אני חי, אבל איזה עם מבאס-מעצבן זה.
המוסיקה תואמת את האופי העממי הפשוט של השיר – דאנס בטעם ים-תיכוני, בעיבוד אלקטרוני אפקטיבי של Tomer G, מקצב שתואם את הקלילות של הטקסט. ירדנה לא ממש מתחברת, נשארת טיפה מאחור, דבש בלי עוקץ, דאנס בלי עוצמות שירה, קולו של פוליקר וקולות מוכפלים מנסים לשפר המצב. קליט מאוד, נשמע המנון מקומי, אבל בביצוע טוב יותר היה יכול להיות להיט גדול יותר.

הוא משוגע על המדינה אבל חולם להגר/ רק שבוע בחו"ל ומיד הוא חוזר/ מורעל על הצבא שונא מילואים/ ושר את ההמנון בלי לדעת את המילים//
עם ארבע על ארבע הוא גולש בחופים/ מתמקח על כל שקל מהמר באלפים/ בין עמבה לטחינה בלונדינית מטריפה/ הוא בולס את החיים עם פתק החלפה//
אז מה קרה אחי, תראה מה המצב/ מהחיים בזבל כל יום נולד כוכב/ בין ארץ נהדרת וממשלת נעבר/ חולמים על הישרדות כמו לא יהיה מחר//
מתפלץ מהשחיתות ומתחמן את כולם/ מעריץ את הקשיחות מפחד לתרום דם/ חוגג את החיים עם שירי דיכאון/ הוא נכנס אחרון ומגיע ראשון//
אז מה קורה אחי…