מה יהיה

אסי אברג'ל

מילים ולחן: אסי אברג'ל. עיבוד והפקה מוסיקלית: משה לוי ואסי אברג'ל
4/5

"חשבתי שתמיד היא תהיה שם בשבילי/ ולא תיארתי שאצטרך ללכת/ אבל היא מזדקנת וכל יום רואים עוד קמט/ על פניה היא כבר לא ילדה"

אסי אברג'ל שר את הטקסט המבאס בחספוס נונשאלנט, קר-רוח, מעין דוח על מצבו בזמן הנתון: על נטישתו את העזר המזדקנת, שבפניה מתגלה בכל יום עוד קמט, על השכונה שהשתנתה וכמו בעניין האישה – גם אליה כבר אין מה לחזור, המכולת של הפרסי שנעלמה מהנוף, חארה של מצב שמתחבר גם עם מצב הדולרים המדלדלים, גם נפילת הבורסה. הקיצר – קיטורים של גבר מקומי שנשבר לו, לוקח פניה. לא חוזר אליה.
מה עושים עם זה? בלוז? מתאים.לא סתם בלוז אלא בעיבוד פאנקי, נגיעה ג'אזית, צליל בראס סקשן. סטייל סטילי דן. סולו גיטאר.  הפאנקי מתלבש על ה-Mood. לא המצאה מלודית שקורצת בגדול אל מצעד הפזמונים. אברג'ל מעביר תחושה בגובה העיניים, דוח מבאס בלי להתייפח.
זה שיר שנכתב בנסיעה בפקק מקומי, דברים שעוברים בראש. אין אור בקצה, כולל השאלה הטרחנית "אז מה יהיה מה יהיה הסוף?" שיר גלגלצי לפקקים? למה לא. הרי אלה המחשבות שחולפות אצל כל נהג שלישי (שני?). לא יצירת מופת. אבל אברג'ל שר בגובה העיניים, לא עושה מאמץ להתייפות. גם לא מבקש שתזמזמו איתו.  בישירות-פשטות שלו יש יופי, כמו אומר: קחו אותי כמו שאני. לקחנו.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות