הערב נפתח בביצוע משותף של "הכניסיני תחת כנפך". עשו מזה אופרת פופ. צליל שופר בפתיחה מעניק אווירה מיסטית. במה עמוסת נגנים. יבואו בהמשך עוד קישוטים "אתניים". כלי נשיפה קדום שנקרא דידג'רידו. ובקטע השני היא מצטרפת ל"קאוונה ווחדה". רגעי שיא כבר בפתיחה.
איפה אנחנו? אולם האירועים של גבעת ברנר. הצגת בכורה-הרצה-השקה-טרום בכורה של מפגש בין הדיווה לאחת מלהקות הפופ הישראליות המצליחות בכל הזמנים. מופע המשלב "אוטוביוגרפיה" של כנסיית השכל עם הלהיטים של האחת והיחידה ריטה  + את רביעיית כלי מיתר, כלי נשיפה והקשה  בעיבודים חדשים ביחד ולחוד.
זו אינה ביקורת. הנה הצהרתי. יד על התנ"ך. לא הזמינו לביקורת. באתי לכתוב על התרשמות ממפגש ראשון שבעיני לפני שנתיים או שלוש אפילו לא היה בגדר הזיה. ריטה וכנסיית השכל על במה אחת!
מה זה? מפגש חד-פעמי, הייתי אומר אטרקציה שבאה להנשים פסטיבל חדש שנקרא "פסטיבל תל-אביב הראשון למוסיקה". אז הנה זה קורה. יש מי שהקדים וקבע "שילוב ייחודי מסקרן ומרגש של שניים מהכוחות המעניינים והחשובים במוסיקה הישראלית,  שבאופן מפתיע מעולם לא נפגשו".
שאלתם למה היו צריכים להיפגש? צודקים. אחלה שאלה נבונה. הרי התחייבנו לא לומר מילת ביקורת. ובכל זאת, נדמה לי שהקהל שהגיע לקיבוץ גבעת ברנר קיבל תשובות. כנסיית השכל עם ריטה היא כנסיית הרגש. עשרים וכמה שירים. הרבה רגש עז עם רטטים. הרבה שירים. הרבה עמי רייס בעיבודים ובתזמורים, כאילו אמר – אם כבר יש מפגש כזה – הטמפרמנט שלה, המוסיקה העשירה שלהם – נרים אותו לפסגות. נעשה ביניהם אהבה על הבמה. ועוד בטרם ביקורת אכתוב שתי מילים: תינו אהבים.
מבחר שירים של ריטה והכנסייה ביחד : הכניסיני תחת כנפך, קאוונה ווחדה, ציפור זרה, האם אתה מאושר, עטוף ברחמים, קח שירים, מה נשאר, שיר פרסי, ידיים למעלה, תנו לי לשתות, ילדים זה שמחה, תגידי שטוב. ריטה לבד – ימי התום, שרה ברחובות, שביל הבריחה, מחכה, בוא. ריטה ויורם חזן – שום דבר לא יפגע בי. כנסיית השכל לבד – שקט, מאיה, השיר מהגן, היינו עושים אהבה, איך זה מרגיש.

ריטה וכנסיית השכל קטעים מההופעה וראיון