אדומי השפתות, שירי אבן גבירול

ברי סחרוף ורע מוכיח

פסטיבל תל-אביב הראשון למוסיקה. בית האופרה: המשכן לאומנויות הבמה
4.5/5

משתתפים: ברי סחרוף, רע מוכיח, זהר פרסקו, עדי רנרט, אייל תלמודי, יניב רבה, עודד גולדשמיט, אסף רוט, נאור כרמי, שי צברי.

 

שירים: שפל רוח, מליצתי בדאגתי, שער פתח דודי, מה לך יחידה, ובכן היה לאין, שוכני בתי חומר, לב נבוב, שלום לך דודי, כתב סתיו, תבורך, אדומי השפתיים, האימה תתכבד,  ככלות ייני.

 

על הכרטיס למופע הודפס שמו של אבן גבירול באותיות גדולות אף יותר מאשר שמותיהם של ברי סחרוף ורע מוכיח, חתני הערב. כמו אמרו: תנו כבוד למשורר. ועם כל הכבוד, הכבוד ניתן בסופו של ערב לברי סחרוף ולחבורת הנגנים שהציגה מארג צלילי מרהיב ביופיו.
לא שמעתי גם מישהו שאמר בסיומו של הערב: "משורר גדול". אבל צריכים להודות: רשב"ג היה נושא הערב.

לא רק סחרוף ומוכיח חברו למשורר ימי הביניים, גם אתי אנקרי ומיכה שטרית-אלמליח-לרוז. מדובר באמני מוסיקה שאינם מטפסים ככה סתם על עגלות אופנתיות כדי להגיד – גם אנחנו בטרנד. ולא לשכוח: מדובר בטקסטים מאוד לא עכשוויים, מליציים, שירים שנכתבו בראש של לפני כאלף שנה. האם יופיים הוא שכבש את הרוקר הישראלי? האם יש כאן משהו מיסטי שנבצר מבינתו של כותב שורות אלו?

אופרה כזו עוד לא נשמעה בבית האופרה. כלומר: תזמורת רוק-אתנית שצליליה המעורבים מערב-מזרח נושאים את מילותיו של המשורר אל תקופתנו. אמרנו אופרה? היה שם מאחור בחור – שי צברי – ששר בקול גבוה  זעקתי מרטיט, כאילו אנחנו נמצאים בתוך עיבוד של פינק פלויד. אולי לא זמר אופרה, אבל מהסוג שמעניק מימד מלודרמטי יפה לצליל הכללי.

 

לא אופרה, גם לא אופרת רוק, אבל נכון לומר קונצרט רוק ישראלי. נכון גם לומר שמוסיקלית נוצר חיבור יפה בין מזרח ומערב. הלחנים סבירים, חלקם קליטים לא מהסוג שאתה מפזם מיידית, לא שירים למצעד הסלולר, אבל מעבר למנגינות, הקסם מגיע מהצליל שאני מכנהרוק ישראלי אותנטי עם אלמנטים של מוסיקת עולם. ריפים חשמליים, צלילי מזרח, סלסול קולי, אלתורים רוחביים עם נשימה ארוכה.
סחרוף, שרוב המופע שר וניגן בישיבה, אינו מייצר דרמות. את הדרמה הווקאלית הוא השאיר לשי צברי. הוא נותן למילים להגיע בפשטות בקולו המחוספס. סחרוף הוא סחרוף. שר ומנגן אבן גבירול בדרכו, כמו הטקסטים האלה הם בעצמותיו, כאילו זה הדבר הכי נכון מבחינתו עכשיו.
שירים? "ובכן היה לאין", שיר שעוסק בפולחן של בית המקדש הקשור בשני
השעירים,  עיבוד יוצא מהכלל, נהנה מהעושר הצלילי האוריינטאלי, גם "מליצתי בדאגתי עטופה", "כתב סתיו" זכו לעיבודים להפקה רוק-אלקטרונית אוריינטאלית (רע מוכיח) שהטעינה את הערב באווירה מיוחדת.

 

הקהל. הקהל היה בתוך העניין מהשיר הראשון. הגיע מאוהב מהבית. הוא ידע שסחרוף לא ינגן בערב הזה אף אחד מלהיטיו. לא ניצוצות ולא חלליות. בבית האופרה שררה אווירת אהבה ופרגון. התחברות של ממש. לא לשכוח:  פרט ל"מה לך יחידה" ו"שלום לך דודי" כמעט לא ניתן לזמזם את השירים האלה. נדמה לי שסחרוף והחבורה היו זקוקים לקהל כזה. לא רק זקוקים. לפי התוצאה הסופית – ראויים.  

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. אלבום פרוגרסיבי מעולה המשלב מזרח ומערב, רוק גיטרות עם מוסיקה בלקנית מזרחית וטקסטים שמיימיים של ר' שלמה אבן גבירול, בקיצור-פרוייקט מוסיקלי איכותי ברמה גבוהה

  2. אכן כתבה קולעת..
    ההופעה היתה מהממת ומקסימה, לא מתחנפת לקהל, הופעה שונה. מארג הצלילים באמת היה מקסים, כמו גם הלחנים והשירה הנהדרת.
    מי שידע את המילים מהבית (אני…) נהנה עוד יותר…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות