דפנה והעוגיות

דפנה והעוגיות

התו השמיני
4.5/5

מילים ולחנים: דפנה קינן מלבד "היחידה" – רם אוריון. עיבודים: דפנה והעוגיות. הפקה מוסיקלית: דפנה קינן.

 

דפנה קינן שופכת כל מה שבבטן על יחסי הבינו בינה. יש מה לשפוך. הדיסק הוא קברט רוק צבעוני רב-סגנוני ששולח חיצים לעגניות לעברו של האיש שאיתה.

ב"אין לנצח" שרה קינן – "האם יש לאן ללכת מכאן?// אתה יושב בפינת החדר/עייף רדוף עגבנייה באבל/מוכן להציץ מתוך המנעול/חבוק ידיים ופה נעול//איזה מתח/אתה לא זז ואני לא זזה/וזה בטח/אני שהלכתי ואתה שנשארת"…
דפנה קינן חרזה סיפור ארעיותם של יחסים. עד שהכל ייגמר יש עוד כמה דקות של מתח. היא זו שעוזבת. כל מה שנותר זה מעיל, קולב ושני מסמרים עירומים על הקיר. היא דרוכה ומתוחה, הוא נראה עייף כמו עגבניה באבל. 
חיכיתם לאיזה בלדה נוגה, צלילי היגון והדיפרוס? אז לא: העיבוד מזכיר ג'אז צועני ממחוזות צרפת, סטייל דג'נגו ריינהרדט, שיר על מועקות שמוגש מלודי ומחויך. דפנה והעוגיות מסתלקים ממלודרמות, מעדיפים להעביר את הייאוש למדור הקלילות הנסבלת, והיא יותר מנסבלת. ההמשך מאוד מגוון מוסיקלית.

קצב רוק קאונטרי מלווה את "תודה רבה" – שיר סרקסטי על נתק בינה ובינו, שיסתיים כנראה בהודעת פיוס. הטון נעשה מפויס ב"כישלון" – גם כאן על יחסים על סף הסוף –  מצב שהיא המושפלת עדין מסתובבת לו בסלון, בשעה שהוא כבר מעוניין לנפנפה. עיבוד קברטי עם קריצת עין, הבעה תיאטרלית שמתחלפת ללעגנית ועוקצנית ולובשת מימדי רוק משדרגים. ב"נוסטלגיה" – מונולוג של אחת שעושה חשבון נפש ומגיעה למסקנה שאין תכלית בנוסטלגיה – היא נשארת בחברת עצמה בלי שום סנטימנטים לעבר. גם כאן דפנה מצליחה להציג קברט מוסיקלי מיוחד. קצב בום פם בום פם מארשי סטייל הטרנד הרוק בלקני מלווה את "היחידה"  – שיר על יחידה מובחרת שתגיע לכל מקום. מכל מקום העיבוד ההומוריסטי מתדלק את השיר ומוליך אותו למחוזות מלהיבים.

ואז אופרה אחרת – טון שנסוני של פאם פאטאל בשיר "כל הסרטים בעולם", מונולוג אופטימי של דפנה על יחסי נשים ("האושר שלך הוא כמעט האושר שלי") במוסיקה מעובדת בנוסחים מוסיקליים סטייל הקברט הברלינאי ובקצב ואלסי, מתפתח מהשקט לדרמטי.
מגבירים קצב – סרקזם על יחס גברים לנשים – "אם תיקח אותה, היא תוריד את הכלבה", וגם מה שנשמע במסגרת זו כפיזור אשליות לגברים שבכרסם מבעבעת בירה – "בימינו לא מוצאים בנות כאלה, מצייתות, מצחיקות וחכמות".

ומכאן לעוד סרקזם אירוני – "אנרגיה פוטנציאלית" – על מי שחיה ב"ארץ הקודש" אבל "אין לי שלושה ילדים ואין לי בעל/ בקושי עוד הכרתי את עצמי… אני ילדה עם אנרגיה פוטנציאלית/ עם מיניות לא ברורה ותשדורת בנאלית" – המנון שמח על האישה האורבנית שמקבלת את מצב של חוסר הגשמה עצמית – גם כאן בנימה ובטון סרקסטיים, עיבוד לאקוסטית בסגנון של בלדות הפולק טעם של פעם.

צליל אקוסטי, ומנגינה קסומה בעיבוד לצ'לו נושאים את סיפורה של מי שהייתה בעיניו "מסכנה" כשהבוקר עלה. ושוב עוגייה עוקצנית תיאטרלית של דפנה על בגידה ("ראיתי בראי עמדה גברת במקומי")

דפנה קינן הכינה עוגיות דליקטז, מטעמי תיאטרון רוק מוגשים בתערובת עשירה של הומור, אירוניה וציניות,  מופע מוסיקלי בתוך דיסק. 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. אכן שמו של הדיסק הוא מה שרצינו, לראשון קראו דפנה והעוגיות.

    הייתי בהופעה שלהם וקניתי את הדיסק, אני חושב שהוא טוב יותר מהראשון.
    אני חושב שדן-יה שרה מקסים ב"כל הסרטים בעולם"

  2. דיסק נחמד, אבל מאכזב ביחס לקודם..
    אבל יש לכם טעות- לא רואים לדיסק דפנה והעוגיות, קוראים לו מה שרצינו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות