ערב מחווה ללהקת הפליטים

"הפליטים"

בארבי ת"א
4/5

השתתפו: תומר יוסף – עבודה שחורה, מוקי – זמנך עבר, דן תורן – אמסטרדם, גיא מר – עיר מקלט, ירמי קפלן – ממשיך לנסוע, שי צברי – מלנכולי, קוואמי – ערבב את הטיח, בום פם – מרקיסטן, אברהם טל –  עגל הזהב, יונתי – פועל במה, מאור כהן – נופל מדמם, לוס כפרוס – אידישע ראסטה מאן, הקרטל – סדר יום, אביב גדג' – השדות האדומים.

 

נגנים: שחר חזיזה – תופים, עוזי פיינרמן – גיטרה חשמלית, עידן K  – כלי הקשה, שאול עשת – קלידים, גידי רז – סמפלר וגיטרה, אייל תלמודי – כלי נשיפה, בן הנדלר – בס והפקה מוסיקלית.

 

חיפשתי את אהוד בנאי. שיעלה להגיד כמה מילים על ערב לכבודו ולכבוד אחת הלהקות היותר חשובות שפעלו ברוק המקומי, שהעניקו משמעות למושג "רוק ישראלי". היום, אחרי מותם של יוסי אלפנט (נפטר 1991) וז'אן ז'ק גולדברג (נפטר 2006), שהופכים יותר ויותר מיתיים ככל שהזמן חולף, לא יהיה מוגזם לומר שהוא עלתקן פליט מ"הפליטים".
אהוד בנאי דיבר אלינו מסרט שהוקרן לקראת סוף ערב ההוקרה בהשתתפותו ובהשתתפות יעקב גלעד, רמי פורטיס וברי סחרוף. סחרוף אמר שאם בשמונים היה הרכב שיצר בו חשק ומוטיבציה לשוב  לארץ וליצור בה – אלה היו הפליטים.

חיפשתי את אהוד בנאי – כי הוא היה יכול לתת סיום הולם ומרטיט לערב טוב בסוגו של מצעד אמנים מצדיעי הפליטים, שהביאו גרסאות שונות לאלבום ההוא בהפקתו של יוסי אלפנט שנקרא "אהוד בנאי והפליטים" – הרכב מוזר ומיוחד של מיני אאוטסיידרי, שאהוד מעיד בסרט כי כולם יחד לא היו מגיעים לפרופיל 24, שבאותם ימים היה סוג של להקת מחתרת מקומית.

חיפשתי את אהוד בנאי שיבוא להעיד בשבועה ובחי על החבורה הזו שפעלה, כמו שאומרת החוברת של פסטיבל תל-אביב הראשון למוסיקה שהרים את הערב – בקו התפר שבין פעילות הפינגווין, ליקוויד וקולנוע דן לבין קולנוע אלנבי ורוקסן. מדובר על מהות, על רוק שמקושר אל קהל שהגיע לראות את "הפליטים" כדי לקחת חלק פעיל באווירה שאפיינה את סצנת המועדונים, לא אולמות קונבנציונאליים שבהם אסור לשתות ולעשן.

 חיפשתי את אהוד בנאי כי זה הזמר שב-1987 לא חשש לזעוק את זעקת האחים כהי העור  ב"עבודה שחורה", שתומר יוסף זימר בערב הזה. השיר הכי סוציאלי שנכתב במקומותינו, כשאנחנו מדברים על מיעוטים סובלים במדינת הבלבול הגדול, שגזענות קיימת בה על כל צעד ושעל.
זהו אהוד בנאי שעשה רוק ים-תיכוני אותנטי "בזמנך עבר" –  על הישראלים שנדדו לחפש את עצמם בהודו, מה שלא פסח עליו במסגרת נדודיו העולמיים שהביאו אותו עד אמסטרדם. "תראי מה עשית לו אמסטרדם", זועק הזמר בטונים דרמטיים מאוד באלבום ההוא, בהפקה של יוסי אלפנט  שמעבירה את המתח הטעון שבשיר הזה שהגיע לערב הזה עם דן תורן.  וגם הבלוזים של  "עיר מקלט"  ששר גיא מר ושל "ממשיך לנסוע". ("הלב שקפא הפשיר, לא חוזר לעיר")  

חיפשתי את אהוד בנאי, שביטא באלבום הזה מסע מתמשך, מנקודת מבטו של נווד שנוסע ברכבת של חצות, פוגש ילדה של נוודים בצל הסמטאות. ("מלנכולי") שמגיע עד לפיגומים שח פועלי בניין מעזה, אלה שבנו לישראלים  את הבתים. ("ערבב את הטיח") ועד סיפור מסע בני ישראל במדבר כמשל ("עגל הזהב"), שירים שממשיכים להלך עלינו באקטואליותם – נשמעים טריים במוסיקה ברוק ים תיכונית הקצבית-דרמטית- תזזיתית, רוק עברי מבית יוצר אותנטי, שירי מחאה מהבטן, מוסיקה שיוצאת מהנשמה.

חיפשתי את אהוד בנאי מקשיב לקוואמי בגרסת הלמות תוף סוערת ל"ערבב את הטיח", לזעקת ה"מלנכולי" של שי צבר, לדרמה של ירמי קפלן ב"ממשיך לנסוע", הטון המחלחל של אברהם טל ב"עגל הזהב", לנשמה של מוקי ב"זמנך עבר", האותנטיות בגרסת אביב גדג' ל"השדות האדומים".  

אז אם אהוד בנאי לא היה בערב הזה, אני יכול להעיד כי פסטיבל תל-אביב הראשון למוסיקה נתן לו ולפליטים את הכבוד הראוי, באהבה ובאווירה של ערב שהוא רוק ישראלי 


אהוד בנאי והפליטים
 

אהוד בנאי והפליטים – מהדורת 20 שנה 

ערב מחווה להפליטים פסטיבל תל אביב הראשון למוסיקה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אהוד בנאי היה ועוד איך היה, במקרה כל ההופעה עמד לידי באזור הבר של הבארבי נשען על המעקה. לדעתי אהוד לא הוקסם מהמופע , לא היה ניכר עליו הריגוש. אכן מוקי, אברהם טל, ירמי קפלן, תומר יוסף הגישו ביצועים מרגשים עד מאוד. אך יתר המבצעים ביישו את המעמד. ערב כזה היה צריך לכלול את פורטיס, סחרוף, דני בסן, קליק, פרסקי, ערן צור. התבייישתי בשביל אהוד מהמבצעים חסרי הכישרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות