צביקה פיק מגהסטאר מגיע. פנו דרך. שנים שאני לא שוחר לפתח הופעותיו, והנה ככה, באקראי קיבלתי אותו. האנגר 11 ת"א. אוקטובר 2009. ערב המחווה לגרי אקשטיין. בשביל פיק – גם זו חגיגה. צביקה לא יכול בלי 16 בנות על הבמה כולל זמרות הליווי שלו. מגיע מקבץ של שנים מה"מעלה מעלה", דרך ה"פריכה", "הרקדן האוטומטי" ו"לגור איתו", מחזיר לעצמו שירים שכתב לאחרים.
פיק – על תקן של קאמבק נצחי – ממחזר וממחזר. בשנים האחרונות – ההילה והתהילה (התיאטרון מאמץ שיריו, המאסטרו שהתנחל ב"כוכב נולד") מחייבות כבר איזשהו דיסק שיצדיק את הטרראם. שמעתי שאו-טו-טו. כבר כתבתי בזמנו – התופעה עולה על ההופעה. ממשיך לזנק מעלה-מעלה-מעלה כמו טיל רייטינג מונחה. מה שבטוח: האיש שכובש כול חלקה טובה מפסטיבלי הילדים, אירווויזיונים, בתיאטרון בבידור ובטלוויזיה, יכול לקבל פרס ישראל על אמנות הקאמבאק.
אבל מוסיקלית, הרבה לא קרה איתו בשנים האחרונות, פרט לכמה להיטי אירוויזיון מוצלחים.במהות פיק נשאר להיטן פופ חביב בעל יומרות להיות רוקר חדשני – שלא מימשו את עצמן. הוא הסתגל למציאות של עולם ועדים וחלטורות ולא הלך על יצירות חדשות בנות אל מוות.
במקום להפנות את הכישורים שלו לאפיקים יצירתיים מאתגרים, הוא עסוק בלמקסם את מפעל הקאמבאק שלו.
אגב, ראיתי את פיק בהופעה בראשית ימי הקאמבאק שלו ב-1999. היום אני מבין, שצפיתי את הקאמבאק שלו, בימים שגם פיק לא האמין כבר שהוא יחזור בענק. מבחינה זו הוא יכול להקיש כל יום שלוש פעמים על העץ. הקהל דוהר איתו על פס מיחזור של הלהיטים הישנים. נערות שלא היו בתיכנון בימים שהלהיטים פרחו מפזזות על הבמה. והנה אישור שהמאסטרו נשאר רלוונטי לפחות בעיני מי שממשיך לפזם ולפזז אותו.
צביקה פיק ערב ההוקרה לגרי אקשטיין
