שמעתי את פיטר רוט מביא את רוח הסתיו בערב ההוקרה לגרי אקשטיין. אני קורא את הטקסט. הסתיו נמצא בו. גם התחושות שמתעוררות, גם השפה הפשוטה הנקייה, הנכונה. ככה כותבים שיר להלחנה – טקסט לא מופרך, לא יומרני, לא סתמי, לא תפור למשהו. אחד השירים היותר מיוחדים-ייחודיים של אקשטיין שראוי, נדמה לי, להערכה מחודשת. מנגינה רומנטית שמצליחה לייצר את התחושה והאווירה.
והנה בא פיטר רוט והמשיך את הרוח הסתווית של גרי אקשטיין בביצוע שהזכיר את המקור, ואפילו שכלל אותו. זה רוט נטו, לא מוניקה ולא סקס, אלא זמר שיודע רגש להפעיל באיפוק ובתוגה תואמי רוח הטקסט-הסתיו.
רוח סתיו אל החלון הביאה חזיונות
של ימים קרים ושל שלכת
ובבית שוב האף דבק לזגוגיות
וחשון דוחק חומו של קיץ.
וכעלה נידף ברוח
כך דואות המחשבות
אל שמש בחופשה
ועל ירח שכבה בחורף
ואילן קטן שכוח
משתובב בצל אביב
ורוח יגאה נושאת מסע
לעייפה על האביב
רוח סתיו אל הדרכים הביאה הבטחות
של ימים טובים עומדים בפתח
ויונה תמימה נושאת ענף למזל טוב
ושלבים שלבים פני השמים
ועוברת לה חולפת עוד עונה ועוד תקופה
והעולם כמנהגו נוהג ומשתנה בתוך שבוע
ואני עומד תמהה מתקשה קצת להבין
אבל אף פעם לא אדע, ולפני סיבה להאמין
רוח סתיו הבהירה מחשבות וזה לא די לה
רוח סתיו עשתה שירות יפה…
