שירים: Mas, Sola, Muneca De Trapo, La Visita, Cumplir Un Ano Menos, Cuidte, America (בביצוע קוזה נוסטרה), Desde El Puerto, Paris, europa VII, Rosas, Deseos De Cosas Imposibles Jueves, Pop, Inmortal, Puedes Contar Conmigo,  20 De Enero, El Ultimo Vals, La Playa.

ברידינג 3 אמנם לא תלו שלט "הכניסה לדוברי ספרדית בלבד",  אבל כשנכנסתי פנימה, הבנתי שמתחם המועדון הופקע לטובתם של דובריי השפה הזו שהגיעו לשמוע את הלהקה הכי אהובה עליהם בעולם, שבספרד מפוצצת אצטדיונים בקלי קלות.

La Oreja de Van Gogh – זהו שמה של הלהקה, לדוברי אנגלית: Van Gogh's Ear. לדוברי עברית: "האוזן של ואן גוך" ומי שרוצה לבטא את השם כפי שהוא נשמע אצל דובר ספרדית אז – "לה אורחה דה ואן גוך" ואפשר להשתמש גם בקיצור הזה – LODVG.

אגב המשפט היחיד בעברית בערב נשמע מדיוויד ברוזה שהוזמן יחד עם מירה עווד להצטרף לדואט עם סולנית הלהקה, ליירה מרטינז.

 לא ברור לי איך מעורב כאן הצייר האימפרסיוניסט הדגול וינסנט ואן גוך, אבל כנראה כריתת אוזנו (בידיו הוא) היא שהיוותה את הטריגר. הלהקה נוסדה בשנת 1996 בעיר סן סבסטיאן שבצפון ספרד על ידי צעירים חובבי מוזיקה שהכירו באוניברסיטה. הגיטריסט פבלו בֶּנֶגָס, הבסיסט אלברו פוּאֵנטֵס, הקלידן שאבי סן מרטין, והמתופף הַאריץ גארדֶה. הם ניגנו תחילה רוק אלטרנטיבי כתחביב, עד שצרפו לשורותיהם את הסולנית אָמַאיָה מוֹנְטֵרוֹ  שפרשה מהלהקה לפני למעלה משנתיים למגינת ליבם של מעריצי הלהקה, שהיו מזועזעים ממש. הסולנית ששמענו ברידינג, ליירה מרטינז, חדשה יחסית – החליפה את מונטרו ב-2008, ולפי תגובות הקהל – צער נטישתה של מונטרו פג.

מה שהלך ברידינג מראה שכותב שורות אלה אינו ממש בעניינים. ל"אוזנו הכרותה של ואן גוך" יש קהילת מעריצים אדירה בישראל. כן גם כאן בנוסף למיליונים ברחבי העולם שרכשו 6 מיליוני דיסקים מארבעת אלבומיה כדי להקשיב ללהיטי פופ שרובם ככולם עוסקים איך ניחשתם ביחסי הבינו-בינה. חוץ מזה הם קיבלו את פרס "האלבום הטוב ביותר לצמד או להקה" בטקס פרסי הגראמי הלטיני ויש להם מועדון מעריצים ביפן.

ולפני שנעבור למוסיקה עוד פרט קטן וחשוב למעריצים: "לה אורחה דה ואן גוך" היא להקתו האהובה של שחקן הטניס הספרדי המהולל רפאל נדל. מה זה חשוב? זה ממש לא חשוב.

מוסיקה: מול התלהבות הקהל השר והמצלם, נשארתי נטול רגשות וריגושים. נו, בטח, יגידו לי המעריצים דוברי הספרדית. אינך מבין מילה מהפואטיקה של השירים הנפלאים. זה נכון: אבל המוסיקה של "אוזנו של ואן גוך" היא פופ רוק מהוקצע מאוד מהסוג האירוויזיוני-טלנובלי (בספרד מכנים אותו – סאונד סאן סבסטיאן שמייצג להקות פופ-רוק מצליחות שהגיעו מסן סבסטיאן בשנות ה-80) שלא חלחל. חד וחלק. ובמילים פשוטות: לא עורר בי רצון בלתי מרוסן לקחת את תרגומי השירים. אני יודע שהקמתי לעצמי מחנה של עוינים, אבל מה לעשות שפופ כזה לרוב לא מדבר אלי.

ושתי הערות לסיום: 1. לא הכי הבנתי את ההתפרצות של להקת ראפ ישראלית נלהבת ונמרצת הקוראת לעצמה Cosa Nostra  לבמה (בטח יש להם הסבר) 2. שמו של פבלו רוזנברג הופיע  במודעה כאורחה של הלהקה, אבל במקומו קיבלנו את אחינועם ניני (שני שירים בספרדית) ואת דיוויד ברוזה ומירה עווד שהצטרפו לליירה מרטינז לביצוע משותף ספרדית-ערבית-עברית. חיפשתי ריגושים? – בבקשה.

ליירה מרטינז עם מירה עווד ודיוויד ברוזה