מסע במנהרת הזמן העכשווית של  הרוקר, הפייטן והטרובדור.  מתחיל במתח דק של "דממה דקה" . משהו הרה אסון שהגיע לפתע פתאום. קצב רגאיי רך. זה בנאי הטרובדור שחש שהימים קשים עד נוראים. ודי במשפט כמו "זה בא פתאום בשעה של לא לילה ולא יום".  אלבום שהוא אהוד בנאי על גווניו. האדם העירוני  הלחוץ, אספקטים של דתיות,  בחינה של חיים ישראלים על רקע מציאות קיימת ומתמשכת. פופ שמתחבר לרוק לבלוז לרגאיי. פסיפס.
"גבולות" מספר על אנשים עירוניים שחיים על תדר אטומי של לחצים. חי על הקצה. קצב  שמשדר  לחץ, בעיבוד יפה למפוחית. בנאי בודק את היחסים בין גבולות, יש בול לשנאה, אין גבול לאהבה. הוא שר. אבל משדר אירוניה. מדבר על הבנאדם בן זמננו שדרכו "רצופה מעקפים". המוסיקה היא רוק אפרו-קאונטרי.
ואז בא "מסך הברזל" שיר בעיבוד רוק מטאל על טלוויזיית הרייטינג – "בין אסון לאסון יש קצת בידור".  "אש" הוא בלוז רוק ים-תיכוני  במהות התוכנית הדכאונית שלו  ("יום אחד התעוררתי בביב שופכין/וליבי כבד עךי כאבן שאין לה הופכין")  ב"היום", בנאי מוריד הילוך, מתרכך בשיר אקוסטי ימתיכוני מלודי להפליא על בנאדם שמחפש אהבה קטנה., והנה הוא מוצא קרן אור.  תחושת נוחם של יום אחד אחר. . מהשירים היפים שלו.  קלאסיקה מקומית. לא תמיד אני מראה אהבה, שר בנאי, אבל היום הוא מבקש את הקרבה.  מבטיח אפילו לחייך.

"ברוקלין"  הוא תחנה מיוחדת במסע של "ענה לי". שיר איטי . ריגושים של ישראלי שאמנם אינו תושב  ניו-יורק אבל בברוקלין לא ממש מרגיש זר.  חש כבחלום , בין ברוקלין של קודש ושל חול. סוג של בלוז  יפהפה.

"הופעת מילואים" – הוא סוג של התרצות. על זמר שחיילים מבקשים ממנו משהו במזרחית, איזה זוהר ארגוב בשביל הכייף, ובסך הכול, הוא שואל את עצמו, למה לא, כי מהי הופעת בידור לעומת אותה שיירת חיילים שלא יודעים לאן היא הולכת. אם יש שיר ארצישראלי – זה השיר הזה. הופעת מילואים, ערבוב של חול בקודש,  מוסיקה מול מלחמה.  "סטארטר אני ומיכה השקט" , שיר נסיעה, שיר על פשע וזמן, בלדת עולם תחתון  תוך נאראטיב של חבר'ה  ממערבון המקומי.  מיד-טמפו בליווי מפוחית.  "היברומאן"  – רגאיי  על  הקשר בין בבילון לשפת ההיברומן., הסטוריה קוסמו אתנית דתית  בשיר נשמה מלהיב.  ויש לו "בלוז כנעני", שיר געגועים לחבר מאיר אריאל, שהנר שלו עוד בוער, אבל עם עזיבתו משהו נגמר.
מוסיקלית, זה בנאי הכי עשיר ששמעתי (הפקה מוסיקלית של גיל סמטנה) , עממי, אתני, מודרני, שופע מנגינות קליטות, מעברים מיוחדים, מערבב נפלא מזרח ומערב, קורץ חזק לרגאיי, טרובדור אמיתי ספוג השפעות שיודע לספר בשיר, לשיר סיפור, באירוניה, באהבה. זמר של קודש וחול, מפוחית ודרבוקה, הומור דק מאחורי הרצינות, שהגיע לנקודה במסע שלו, שבו הוא מתחיל לאבד אמונה.
"ענה לי", שר בנאי בשיר הסיום, שיחת טלפון עם בורא עולם, "אני שומע אותך מקוטע.. אני רוצה להבין מה אתה בעצם רוצה". חזק. מצמרר.