הוא בא אליה לשכון בתוך חייה, לתת לה אהבה. רק שתקרא בשמו – יבוא מיד. ("אם תקראי בשמי – אבוא מיד") כלומר? מצד אחד הוא קובע עובדה שהוא בא, מצד שני ממתין שתקרא לו? תחליט אופיר: האם הדרך אליה פתוחה או שאתה עדיין ממתין לצלצולה?
מצהלות טיפוסיות לז'אנר.חשמליות כבדות פותחות את הים-תיכוני המעונתז הזה, מהסוג שאתה יכול לקבל חמישה בעשר שקל בשוק הים-תיכוני. אני קובע בלי כחל ושרק ללא תחושה מתעתעת – שאופיר כהן לא ממש מאמין במה שהוא שר. זוהי קונפקציה של יצרן מוסיקה מהסוג שאולי יתחרה על הורדות הסלולר – לא בטוח על מצעד השמחות באולם החתונות.
בא אליה "לשכון בתוך חייה". אני הייתי – לפני שהוא קובע משכנו אצלה – בוחר לה שיר שלפחות ירגש אותה יותר, שיתן לה סיבה לקרוא בשמו. הנוכחי כה נטול רגש שנדמה כאילו אין לו סיכוי אצל העלמה שאת חייו טלטלה. ובשורה התחתונה: אופיר כהן, ירקדו את זה, אבל כשתתחיל להתייחס אל עצמך יותר ברצינות, יגיעו שירים יוצר איכותיים.
תגובה אחת
שיר קצבי מהסוג הזה הוא לא ממש בשביל לרגש.
שירים כאלה צריכים לעבוד על הרגליים – זה כמו דאנס אבל דאנס עממי.
מהבחינה הזו השיר עושה את העבודה.
הוא מאד קצבי, קליט ועובד היטב על הרגליים.