"בואי ניקח לנו יום נעמוד במקום/ לא צריך לדבר לא צריך למהר/ תסתכל בי עכשיו תקשקש בזנב/ תנגב את הפה תיישר את הגב"
לא יוצא לי הרבה לומר על שיר "נחמד" בלי שאתכוון למשהו פרווה. יובל מנדלסון כתב שיר נחמד, בלי סיבוכים, על אהבה שכזו שבין חזרה לילדות ובין בגרות. תרצו שיר ילדים למבוגרים צעירים ברוחם. חיוך טוב לפעמים עושה שיר טוב. מה היא למעשה אומרת לו? בוא נסתלבט, נהייה ילדים מאוהבים בלי דאגות, נשתחרר, נעצור הזמן, נילחם כמו שני דובים על צנצנת דבש, נוריד את השמש לאסלה, נלך על "אהבה רטובה" – שזו יכולה להיות קונוטציה בהחלט לא ילדותית. המנגינה, הקצב, הביצוע המשוחרר של ילון, הכמו-שטוח-זרוק, והתזמור היפהפה עושים מזה פופ טוב. לא הייתי פוסל העברתו לאחד מפסטיבלי הילדים המאיימים עלינו של ימי החנוכה, למען עלות את הרמה.
תגובה אחת
שיר מתוק,פשוט,חמוד