כל מה שאנושי

ערן צור ואוהד בן ארי

הפסנתר מארח אולם ירון ירושלמי
5/5

אוהד בן ארי – פסנתר. אורח: גבע אלון – גיטרה. דורון פלסקוב – כלי הקשה, אקוסטית.

 

שירים: פתיחה (בן ארי בפסנתר) – שופין, בעין הסערה, מישהו מביט בי, קיץ, ערב ב' כסלו, נסתרות דרכי האדם, הבגד, תותים, על קו העימות, הנפילה, אחת אחר חצות, מורד, קרבות תרנגולים, The Wind Whispers Love, הוא והיא, ג'נטלמן, דלתות, בלילות של ירח מלא, כרמלה גרוס ווגנר. הדרן: פרח שור, פרפרי תעתוע, תמונה אימפרסיוניסטית, בחוץ.

 

באחת ושלושים אחרי חצות גומר ערן צור עם "בחוץ". יכולתי להיות חוכמולוג לשוני ולהסיר את מילת הקישור "עם". אחרי הכל זה בדיוק זה, אבל לא רק.

סקס אפל, בשרני-תאוותי אפילו פרובוקטיבי קיים תמיד בין השורות ובתוך השורות של ערן צור. הרטוב והחם הזה (כן, שם של שיר ישן של ערן) זה הוא. אבל לא פורנוגרפיה. חפשו תמיד את החוכמה מאחורי, את התובנה. את התבונה.

"בחוץ" הוא שיר קומי מסעיר שכתב לו אתגר קרת  סוג של שיר מחאה שמתחיל בזיון וממשיך פוליטיקה. דרמטי, טעון, נועז. כשצור שר סיפור אהבה ארוטי, זה בד"כ רומנטיקה אבודה אפופה בתשוקה ובמסתורין.

צור סיים אחרי  24 שירים שביניהם החדשים מ"כל מה שאנושי", האלבום הממשמש ובא. השחיל את החדשים בין הישנים – ביניהם טקסטים של אברהם שלונסקי  ("מורד") לבל יתייבשו האוזניים.
אני שומע ערן צור הרבה שנים. לא פשפשתי בארכיוני, אבל מדובר בלמעלה מעשרים שנה, מאז ימי "טאטו" ו"כרמלה גרוס וגנר". מעולם לא ממש השתעממתי. מעולם אוזני לא התייבשו. מהופעות שגרתיות ועד מיוחדות -, אצל ערן צור כל ערב הוא אנרגיות מחודשות. הצגה חדשה. חוויה חדשה.

כשצור שר, יש הרגשה שהוא עם עצמו, ושהוא חי השיר מחדש. הסיפורים מוגשים נורא חושני וארוטי. תשוקותיו אהבותיו העקרות-מסוכנות-נואשות משורטטות בתיאורים פלסטיים, והחיוך שלו תמיד מסתיר עוד משהו.

הפעם בהפסנתר מארח חווינו  שדרוג של ממש שהגיע מהאנשים שאיתו על הבמה. אוהד בן ארי – פסנתרן בעל אוריינטציה קלאסית (שטופטפה פה ושם) שהזרים באצבעותיו המנגנות עוצמות  שערן צור התענג עליהן. ואולי יותר גבע אלון – יוצר  ואמן רוק ייחודי שהפליא בחשמלית. צור סיפר כי חיפש את אלון להקלטות אלבומו החדש, והנה יום אחד פתח עיתון ושמח לדעת שהוא בארץ. טלפון אחד – ויש. והנה אלון כאן, לקראת אלבום חדש משלו. כל ריף שלו, כל סולו, עשה את ההבדל. וגם הדואט של "לילות של ירח מלא"  הוסיף אור לערב. אחרי הערב הזה בא לי לגשת לצור ולשאול אותו: מה עושים אחרי הערב הזה? אוהד בן ארי בטח ירוץ איתך. אבל מה עם תחליף לגבע אלון. צור ימצא פתרונות. הוא פרפורמר שלא ייתן לערב ליפול.

לא קיבלתי הטקסטים החדשים. נגיע-נתייחס  אליהם כשיצא האלבום. הג'נטלמן והמורד ישתלבו בחבילת השירים המרתקת של צור ששיאיה מגיעים כרגיל עם לילות הירח המלא, הפרח השחור, פרפרי תעתוע והתמונה האימפרסיוניסטית. עוצמות חדשות, מחודשות. אז נכון כפי שציינתי למעלה – כל ערב עם ערן צור הוא הצגה חדשה, אבל כמו תמיד – פגישה מחודשת עם ערן צור היא מהסוג שאתה יכול לומר עליה בלא היסוס – חוויה מתמשכת.

 

ערן צור גבע אלון בלילות של ירח מלא

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות