בן סנוף היה ככל הנראה צריך לעבור תהליך (חזרה בתשובה) כדי לחבור ל"אם אשכחך" ואף להופכו להיט סלולאר עוד לפני שהושמע ברדיו. טנור גבוה של תפילה מזמר מסלסל את פסוקי תהילים קל"ז: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ – תִּשְׁכַּח יְמִינִי! תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
העיתוי הכי נכון – ימים שבהם פסוקי המקורות מככבים במצעדים, וזמרים ליגת על מזמרים אותם בראש חוצות. "אם אשכחך ירושלים" תמיד אקטואלי, למרות שעם ישראל נמצא ממש בירושלים. בל נשכח: הדברים נאמרו ע"י משורר תהלים היושב בגלות, בוכה על חורבנה של ירושלים, מתגעגע למולדתו ונשבע שלא רק שלא ישכח את עברו, את ירושלים, אלא אף יזכיר את החורבן-אסון בשעת כל שמחה. אקטואלי? אישית – לא ממש על ראש שמחתי, אבל מודע לכך שעד ימינו הפסוקים האלה מדברים אל בעלי אמונה, גם משרתים בעלי שמחה – (נאמרים בעת שבירת הכוס על-ידי החתן) ובמילים פשוטות – מסורת ישראל מנצחת.
מול גרסת התפילה הנוגה הוסיף בן סנוף גם גרסת רמיקס מדונססת לדי ג'אים, לשמחה בשמחות ובאירועים. כמו אמר: למי שמעונין לעבור מתפילת העצב לרחבת הריקודים, או במילים פשוטות: ואני מתכבד לההזמין את החתן והכלה לרחבת הריקודים. ואם זה אינו מסחור – מהו מסחור. ביצוע? בגבוהים – מרשים. בנמוכים – פחות. לא הכוס תה שלי, אבל במסגרת החזרה למקורות – אהלן וסהלן בן סנוף. נכנסת לליגה הגבוהה.