מנת סלסה מאוד שורשית עם הקול הישיש של רודריגז. קלסיקה עם בס פאנקי, הרמוניות קוליות אופייניות, מקצבים אפרו-קובנים והחצוצרה שמעטרת. זה אלבום לגמרי לא ממוסחר, ומה שטוב בו שהוא יוצא לא מטרנד עכשווי סינתטי אלא מהלטיני המיושן האותנטי בטאץ’ של האולפן העכשווי, שהוא חיבור בין הדור הותיק המיוצג על-ידי רודריגז והצעיר של אלחנדרו. אפרו-קובני נוסטלגי מרקיד בקווי המיתאר האותנטיים של הז’אנר.
