מ"ששת" ועד "תחנות רוח"

שם טוב לוי

הפסנתר מארח 2009 באולם סוזן דלל
4.5/5

שירים: התחלות, העיר, שירי הדרך, בן – אדמה, שיר של אחרי המלחמה, נועז נועז מדי, יכול להיות שזה נגמר, בלילות הסתיו, ענבלים, שבע שמיניות, לו באת, סמבה ברגל שמאל, שיר.

 

שם טוב לוי: פסנתר וחליל. יהודית רביץ: גיטרה ושירה. עדי רנרט: פסנתר. נעם חן: הקשה

 

משביהן של תחנות הרוח של שם טוב לוי חוזרים מדי עונה או שתיים ומענגים מחדש. יש תחנה אחת מ-1977 שנקראה "ששת", הרכב שחלקו הגיע ל"הפסנתר מארח" בסוזן דלל, מרגע שיהודית רביץ עלתה לבמה והצטרפה לשם טוב לוי לשיר "בלילות הסתיו", "ענבלים", "שבע שמיניות". מאז עברו לא מעט תחנות. לוי מתיישב לפסנתר, נושף בחליל, שר את שיריו.

לוי הוא מדור היוצרים המקוריים שידע את המהפכה לפני שלושים וכמה שנים ("מאחורי הצלילים""קצת אחרת", "צליל מכוון") ששבר מוסכמות, שהראה שרוקנ'רול הוא טיפה בים המוסיקלי שקיים כאן.

התחנה האחרונה והעכשווית שלו נקראת "אנסמבל שם טוב לוי" – לוי דאג להרכב  מקומי של נגנים  שתפסו ראש לכייף על סלט של מנגינות, מקצבים ואלתורים,  של דואטים בין החליל שלו לגיטרה (גדי בן אלישע, המצוין כתמיד), של חיבורים לא מאולצים בין סולמות, של זרימה מוסיקלית מפנקת אוזן.

לוי משוטט בין סימטאות אתניות, אבל נשאר על דרך הפתיחות המיינסטרימית של יוצר ומוסיקאי מערבי, חלילן בדרגה עולמית, שממשיך במסע מרתק על פני הגלובוס, שלוקח לקולאג' אמביינט אוריינטאלי, שהוא ארץ אחרת, מעורבת, אותנטית ויפה בתוך כול המסחרה המקומית.

 

 

שם טוב לוי מ"ששת" ועד "תחנות רוח"
בלילות הסתיו

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות