קומוניקטיבי ההופעה

נינט טייב

בארבי ת"א
5/5

מכאן היא לא יכולה לחזור אחורה, אמרתי למישהו בסוף הערב בבארבי. אבל המשימה שלה מעכשיו ללכת בדרך שהיא בחרה. נינט תלך. באחד מקטעי הביניים בין השירים אומרת נינט: אחת הבעיות שלי, שאני קשה מאוד בהחלטות, אבל מרגע שהחלטתי משהו – לא יזיזו אותי משם. קיר.
ואז היא פוצחת ב – No Je ne regretted rien של אדית פיאף בצרפתית, מפקיעה אותו מחלקת השנסון כדי להטעינו בעוצמות, לחברו לגיטרות החשמליות של רוקפור.
זו  אמירה. כל הערב הוא אמירה חסרת פשרות. השירה החזקה, העוצמה הפנימית גם בשירים ה"שקטים", העמידה על במה, התיאטרליות, החבירה להרכב רוק מעולה כמו רוקפור.
בטח לא פוזה של – "מעכשיו אני רוקרית". השינוי הוא יצירתי, מנטאלי, אותנטי, תגדירו איך שתרצו. היא כבר מעבר לעליהום התקשורתי שתיחקר אותה – מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה – נינט מאמי לאומית או רוקרית המואשמת בגחמות.
זו היא עכשיו, ולעכשיו הזה אני מאמין גם בלי להיכנס לשאלה מה הביצוע הטוב של הערב, או האם כל השירים הגיעו ברמות עוצמה זהות.  גם בהדרן הלא מתוכנן של "הללויה" – יכולת להבין שעוצמה פנימית מתנקזת גם לשירים שאינם רוק.
האתגר שלה היה להפוך את "קומוניקטיבי" למופע רוק. שמעתי לאחרונה כמה ערבי רוק ישראלים בעיקר באנגלית. כשהתייעצתי עם עצמי אחרי המופע מתי שמענו כאן לאחרונה ערב רוק נשי אותנטי דובר עברית, גרדתי ראש וחזרתי עד "המכשפות" –  שפסטיבל הפסנתר מארח הקדיש להן ערב ("עד העונג הבא") שאף נינט התארחה בו. אני עוקב אחרי זמרות כמו תמר אייזנמן הנפלאה, דפנה קינןשילה פרברלי טרפון.  אבל ערב רוק נשי רב תעוזה מגובה באלבום מצוין כמו של נינט טייב לא שמעתי בשנים האחרונות. כבר הגדרתי בביקורת על "קומוניקטיבי" שזה אלבום הרוק הנשי הכי אמיץ שנעשה כאן בשנים האחרונות.
השורה התחתונה הזו יוצאת גם מהמופע, ולא איכפת לי לחזור עליה: רוקרית שיודעת ללחוץ על הדוושה, לשנות טונים, לחלק אנרגיות. להיות דרמטית, ליצור רוק אותנטי של אמירה אישית נוקבת, כואבת, של היא-מול-עצמה, של היא מול העולם הסובב הפוגע, של רצון לברוח, של מי-אני-מאין-אני-באה-מה-אני-רוצה-מעצמי. של אני לא מפחדת לעשות מה-בראש בלי לעשות חשבון לאף אחד ובלי להיות חייבת למישהו.
הרוקפורים + הצ'לו של מאיה בלזיצמן (ששרה את "אולי בחגים" כשנינט – מתמקמת ליד התופים!) הם חלק אינטגראלי מהקונטקסט הזה שיוצא  מהמהות האומנותית העכשווית, ממערבולת של תחושות, ממצוקות נפש ופחדים שמאפשרים לה להגיע למוסיקה המבטאת האמת המורכבת שלה. סיפרה שלא הייתה יכולה להירדם ערב לפני המופע. שליבה הלם בה. אולי תחושת המבחן החדש. עמדה בו בהצלחה גדולה. קצב הלב של "קומוניקטיבי" הגיע.

ברוך בן יצחק – גיטרות, מרק לזר – בס, ניר מנצור – תופים, יקי גני – קלידים, מאיה בלזיצמן – צ'לו.

שירים: עבדים יקינטון, כלה, מדברים, אם תבוא, כלב, שלווה, כדור פורח, איך לפעמים, כשאתה כאן, לא מתחרטת – אדית פיאף, פרח, אולי בחגים (ביצוע: מאיה בלזיצמן, נינט: תופים), היא יודעת, שני מעברים, אם אני אלך.

 

 קטעים מההופעה + ראיון

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

16 תגובות

  1. יוסי, לא ראיתי אותך אתמול. עמדתי קרוב לבמה מכושף (רצתה לכשף, זה הלילה שלה וכו' – עבד עליי לגמרי). אם הייתי רואה הייתי נותן לך כזה חיבוק, באמת.

    ראיתי בקהל כמה פרצופים שלא בא לי לראו (כתבי תרבות עלק שמתחנפים ואז נרתמים לכתבות צהובות שסוגרים חשבונות על הגב של הבחורה המוכשרת הזאת). אבל קהל מגוון. זוג דתי צעיר, מעריצים ששימחו אותה נורא, בחור שאמר לי שקנה את האלבום והרגיש שהוא חייב לראות את הדבר האמיתי בלייב.

    סך הכל הייתה הופעה טובה – בעיקר מבחינת אנרגיות.

    המינוס הגדול – סאונד בעייתי. מבחינת השואו והפרפורמנס – אין מה לומר, היא משתדרגת בהופעות חיות, וכך גם השירים הטובים שבאלבום.

    100 אחוז נשמה בהופעה הזאת. אחת ההופעות האנרגטיות ביותר שיצא לי לחוות.

  2. היייתי שם ומאוד מאוד נהנתי. היא מדהימה, איזה קול עוצמה עמידה נכונה ושטויות במידה על הבמה, סוחפת, מושכת את כולם ורק רוצים להסתכל ולהמשיך להקשיב למוזיקה טובה.

    5 כוכבים.
    יוסי אני מצדיע לך איזה יופי שאתה יודע להעריך את המוזיקה הזו. תודה נינט על ערב מצוין.

    בהצלחה בהמשך הדרך הארוכה ..

  3. חרסונסקי, קבל את "אם אני אפליץ" עפ"י "אם אני אלך" של האלילה שלך, האמנית הרב תחומית, נינט טייב. תהנה.
    אם אני אפליץ / פתאום אני אפליץ / כבר תדע על זה / גם אם תגלוש בנחת באינטרנט / גם אם תקרא עיתון // קהל לא יהיה לי / כי אני לא זמרת / לרוב אני צורחת / גם אם קנו לי את רוקפור / אני כלום // אם אתקע חזק / עוד פוזה חלולה / לא תחמוק מזה / אני בועה נפוחה / נלעגת ומביכה / אני בועה נפוחה, אני // קהל לא יהיה לי / כי אני לא זמרת / לרוב אני צורחת / גם אם קנו לי את רוקפור / אני כלום // אם אני אפליץ / פתאום אני אפליץ / כבר תדע על זה / אם אני אפליץ / כבר תדע על זה / אם אני אפליץ / כבר תדע על זה // קהל לא יהיה לי / כי אני לא זמרת / לרוב אני צורחת / טמירה קנתה לי את רוקפור / אז יש לי גם תחפושת חדשה / כי אני כלום / אני כלום / אני כלום / אני כלום / אני כלום / אני צורחת.
    מתוך שירונינט: http://blog.tapuz.co.il/shironinet

  4. הייתי אתמול בהופעה ופשוט הוקסמתי. זמרת נדירה. מבצעת מופתית ופרפורמית אדירה.

  5. בא לי לתת לך חיבוק! הלוואי והקהל היה מבין ברגע נתון כמוך מי היא ומה היא נינט של שנת 2009. אך בעתיד,בטוחה שזו תהיה כל המדינה.כולם יחכימו להבין איזה פריצת דרך עשתה נינט

    הייתה אתמול הופעה מרגשת,סוחפת,מפעימה.נהנתי

  6. נינט בכל שנות הקריירה שלה הייתה מעין שק חבטות של התקשורת והקהל.מהבחינה הזו שכל פעולה שעשתה זכתה לביקורת ותגובות שנויות במחלוקת,אך הבאים אחריה כבר חובקו חיבוק עצום. גם כאן,באלבום החדש ובמופע בעקבותו נינט עושה פריצת דרך.הפעם זו לא תהיה סתם פריצת דרך.פריצת דרך שתיזכר לעוד הרבה שנים,ובדיעבד יעריכו את כל מהותה של נינט טייב.
    החוויה שחוויתי אתמול הייתה קשה לתיאור מילולי.בלב שלם אני אומרת כי נינט הזמרת הכי טובה במדינת ישראל 2009.ולא רק מבחינת ביצועים ווקאלים,מבחינת הכתיבה,ההלחנה וכמובן התעוזה והאומץ שלה,שהרי בינינו, אין לאף אחר חוץ ממנה.

  7. הוי חרסונסקי, אתה כל כך פתטי. מה נהיה ממך? גרופי של נערת הקרחת הצווחנית. מה גם אותך טמירה קנתה? זהו, כל חרא של הוונאבי הזאת, הפרודיה על זמרת רוק, זוכה אצלך אוטומטית בחמישה כוכבים? מאוד אמין. תקרא טוקבקים באתרים השונים ותבין שאתה עושה מעצמך צחוק. יכול להיות שאתה באמת בן אדם הזוי? או שמא החיוכים המאולצים של הגימיק הלאומי שבו אותך באותו ראיון משתפך עימה לא מכבר שזה ביזיון בפני עצמו מצד מבקר מוזיקה שמכבד את עצמו.
    חמישה כוכבים, עלק, לך תמכור תירס.

  8. 8 תרגיע
    חרסונסקי בן אדם מוכשר שיודע לזהות איכות,
    ואתה סתם אפס שמחפש להתמרמר.
    נינט נתנה פיצוץ של הופעה.

  9. 8 – העיקר שאתה מתמיד וממשיך להגיב במאמרים על נינט, למרות שהיא "נערת הקרחת הצווחנית". אתה בחור שלילי אמנם, אבל לפחות אתה מתמיד.

  10. בחורצ'יק, בתור אדם שסולד כל כך מנינט טייב – כל הכבוד על ההתמדה בכניסה לביקורות שמתייחסות אליה.

    ולגופו של עניין –
    א. למי אכפת מה אומרים טוקבקים? מוזיקה זה עניין של טעם. צרחות בעיניך הן מוזיקה של אדם אחר.
    ב. האדם שהדבר שהכי מעניין אותו זה תדמית ופוזה הוא, להתרשמותי, דווקא אתה – לא זמרת שבסך הכל (ובואו ניכנס לפרופורציות) מתחילה דרך חדשה עם ז'אנר שלא כולם אוהבים, וכל חטאה הוא מסחרה והתעסקות בשטויות בעברה.

    אם באמת היית אוהב מוזיקה, לא היית נותן לכל הפוזה והקשקושים לסנוור אותך – וגם לא לתדמית (שלה אתה מתייחס במקום המוזיקה, באומרך "הגימיק הלאומי", "נערת הקרחת" וכ"ו). במקום זאת, היית מתרשם (לטובה או לרעה) בצורה הוגנת מהמוזיקה שלה, אומר "וואלה – לא אוהב" ומפסיק להיות כזה נודניק ולהיכנס לביקורות מוזיקה של נינט כדי לכתוב עד כמה אתה סולד מכל דבר שקשור אליה.

  11. לא מבין בשיט מה אתם רוצים מהחיים שלה..
    ההופעה הייתה אחת הנדירות שראיתי והייתי…
    הרבה כוח עוצמה ובעיקר..קול..אלוהי..
    תעזבו אותה בשקט היא שרה מדהים ומגיע לה כל הכבוד על התקליטט והמופע המוצלח

  12. בגרותך מביישת את נעורייך, חרסונסקי. האם קסמיה של בחורה צעירה כישפו את יכולת השיפוט שלך? האמיתית לא זו המדומה?
    . בזיון של זמרת ללא קהל (20 גרופי זה לא נחשב.. סליחה 21 כולל אותך). מוזיקה שאין לה קהל לא שווה כקליפת השום. חוסר אמינות מ"אמן" שצורחת את נשמתה לבעיותיה אבל לא יודעת מה היא מצוקה אמיתית וחיה לה במגדל השן הצפוני. המצוקה היחידה שיש לה היא איזה פרסומת תממן יותר את חיי הפאר והעושר שלה המזוייפים. בפרסומת הבאה שתשתתף תילל למה לא מאמינים לה….

  13. אני יודע מי זה שלוש. אומן מתוסכל מאוד, ואגב גם חסר אמביציה, שיודע רק לעוות שירים של נינה. אגב הוא עשה אתזה בעוד מקומות ועם עוד שירים בלא הרבה כישרון.

    באשר להופעה… למרות שעבר הרבה זמן – היה נדיר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות