"תפילה ליחיד" סיים את הערב. גדג' הבטיח מופע ארוך במיוחד לכבוד חנוכה, כמו אמר – באו לחגוג, ניתן להם הרגשה של חג. המוסיקה של גדג' אינה בדיוק הסוג שחוגגים עליה, למרות שפה ושם מנשבת בגבה רוח ים-תיכונית מהסוג שמרימה רגליים.  השיר "יוון", למשל, נשמע חאפלאי משהו, אבל הטקסט אינו האסקפיזם המצוי אלא אירוניה מושחזת שלא תיכנס לאולם החתונות. המוסיקה של גדג' אינה החאפ-חאפלה לכפיים. הייתי מגדירה – רוק לירי. אתה חייב להיות בתוך הטקסט, אחרת פספסת ולא בקטן.

רוב הקהל שמגיע לגדג', אני מעריך, מכיר את השירים. את המיעוט שלא מכיר – הייתי שולח אחרי הערב הזה לקרוא טקסטים, כי מעט מאוד מהם (מהטקסטים) הגיע לאוזניים. בעיות סאונד מחבלות דווקא באמן כמו גדג'. גם האקורדיוניסט שלו כמעט לא נשמע, למרות שנכח על הבמה.  גדג' הלך על מופע גיטרות, ללא קלידים. סיפר לי כי פסנתר אינו בדיוק הכלי שלו בהופעות, והספיקה לו ההופעה בפסטיבל "הפסנתר מארח". לא ממש התחבר. אין לי בעיה עם הבחירה שלו, הגם שלא הייתי מתנגד לקלידים (בבארבי בעיה להביא פסנתר) במספר שירים, דווקא אמן רוק נפלא כמוהו צריך להיות מעוניין ברמות תזמור וסאונד טובות.
בפעם האחרונה שמעתי את אביב גדג' לפני למעלה משנתיים, קיץ 2007, גם אז בבארבי. פגשתי רוקר רגיש. בחור צנוע, מיוחד. יצירתי. אנטי-סטאר. האלבום החדש "תפילה ליחיד" חשף חומרים של יוצר שמתפתח לעומק.
ברשימה שכתבתי על האלבום דיברתי על יצירת מופת  אותנטית. גדג' שאחרי אלג'יר נפתח מכל בחינה. המשורר השנסונייר והרוקר חוברים ליצירה של רוק אחר, בטח אלטרנטיבי, טון מיוסר שמביע תחושות במלודיות קודרות, במקצבים תזזיתיים, שירה שיש בה סער ורתחה שנוגעים בטירוף, גם תשוקה וחמלה בעיבודים שדוחסים צליל גיטרות וקול לזעקה נרגשת עד אקסטזה. גדג' עסוק בחקר נפשו, בתהיות על מהות הקיום ,ההישרדות והמוות. שירים מאלג'יר כ"שיר הבתולים", "ילדה"  עדיין המתדלקים החזקים שלו, אבל "תפילה ליחיד" הוא אלבום שבו גדג' מגיע לרבדים ליריים חושפניים של כאב וזעקה, של מלנכוליה ודרמה, של רוק, מערבי רוק אוריינטאלי וקלאסיקה של שנסון.
כזמר – המנעד שלו פוגש טווח רגשי עצום, ההתחברות לשירים אמוציונאלית מאוד, טונים שמגיעים מהמקומות שמתחת למיתרי הקול, משדרים בעוצמות את תחושותיו בין מלנכוליות רכה לזעקות נואשות.
כדי שהשירים יעברו גם בהופעה – הם צריכים  להסתייע בתזמורים נכונים. גדג' הוא, אמן של שילובים, של אוריינטציה אקלקטית, שכלי כמו צ'לו יכול להעניק לו ערך מוסף. זה היה מופע רוק טוב, טעון אנרגתי, גדג' היה שם בכל מימדיו נתמך בהרכב המצוין המשדרג. בסוף הערב נכנסתי למכונית פתחתי 88 ושמעתי את גדג' עם הלהקה שלו בתוכנית מוקלטת מהימים האחרונים. והנה, חזרתי לחוויה מהדיסק, צליל פחות דחוס, פחות מחושמל, פחות דיסטורשן.  ככה אני רוצה את גדג'. בשורה התחתונה: אלטרנטיבה אותנטית נפלאה ברוק המקומי. אחד ויחיד.

תפילה ליחיד – ביקורת האלבום

נגנים: אביב ברק – תופים, יהוא ירון – בס, בוריס מרצנובסקי – אקורדיון, רון בונקר – גיטרות.

מבחר שירים: בלוז ראש חודש, נחש בעשב, עיר בלי זיכרון, ילדה, בוסר, הביאו את הנגרים,גלי את עצמך, הסוד, יוון, שיר הבתולים, מפתח זהב, פעמוני המאה, טרף קל, קיטש, הגולם, דם על הים, תפילה ליחיד.

אביב גדג' ההופעה 2009