העשור או-טו-טו מאחורינו. מבקר המוסיקה מתבקש לבחור את "הכי טובים", את האלבומים ש"עשו את העשור", שגרמו לנשימתו להיעתק, שהוא אינו יכול בלעדיהם.

העיסוק הזה בסיכומים הוא לעיתים מטרד משעמם. סיכומים הם משהו מייגע. חפש קונספט. מה עשו לך שנות האלפיים? מה אתה יכול להגיד עליהן? או: מי עשה לך את שנות האלפיים? יש לך מאתיים מילה להגיד מה עשו לך עשר שנים במוסיקה.

מה מצפים מהמבקר? שיבחר איזה פופ-רוק אלטרנטיבי, אחר, בטח לא מיינסטרים, בטח לא סתם פופ טוב,  ריתם נ' בלוז או משהו אחר משובח. אלטרנטיב? כמעט בכל הסיכומים של האלפיים שראיתי מופיעה Arcade Fire  כהרכב הכי חשוב ומיוחד של העשור. סיגור רוס – נפלאים. אבל Mika  כמעט לא קיים, כי הא פופ. כמי שהטעם שלו הוא אקלקטי, אז אין לי בעיה ללכת על שניהם. Arcade Fire  מוגדרת "אינדי רוק"  – קומבינציה של רוק ותיאטרון. מיקה הוא פופ – מותר להגיד אלטרנטיבי, קלידוסקופ מקווין ועד רופוס ויינרייט ואלטון ג'ון. אם אגיד שאני מעדיף את מיקה על ארקייד – מיד יקומו אניני משהו מחשיבי טעם אינדי ואלטרנטיב משהו ויגידו –אמרנו לכם.  

צריך להודות: לא פעם אנחנו עסוקים באיך אנחנו  ניראה בעיני אחרים. אלבומי Indie  לא הכי מפורסמים יציבו אותנו טוב יותר מבחינת "חשיבות". "רדיוהד" של In Rainbows ו – Kid A זה בסדר גמור, אבל קולדפליי או מיוז, גרבייג' או קילרס מעולים – זה כבר קצת פחות.  ומה יגידו אם אהבתם את האחרון של U2? מה איכפת לך מה יגידו. בחר לפי הראש שלך. אנחנו עסוקים כל הזמן ב"להגיד" משהו על מישהו. זוהי אגב, מהותה של ביקורת באשר היא, כי ביקורת היא בחירה.

קראתי כותרת על המוסיקה הישראלית בעשור הזה שאומרת "היה רע לתפארת" – "העשור הגרוע של המוסיקה הישראלית". ראיתי כותרות כאלה גם במגזינים בחו"ל על מוסיקת הפופ והרוק של העשור האחרון. קשה להתווכח עם סיכומים בנוסחים האלה, כאילו העשור הוא יישות שיכולה לשלוט על עצמה. אני בעד השיטה הפרטנית? נכון שרדיוהד היא מה שנקרא Over Rated, להקה שאלבומיה ממשיכים לזכות בהערכת יתר בכל משאל, אבל אם להודות על האמת – מגיע לה. להקה פוסט מודרנית במובן הכי אותנטי של המילה שמצליחה לצלילים את המתחים והחרדות והמלנכוליה בהם שרוי האדם בעידן הזה.

בואו נסכם שאני לא מסכם. סיכומים תקופתיים מציבים מחסומים. למה בדירוגים האלה אין ג'אז או מוסיקת עולם? ג'אז אינו מופיע בשום סיקור עשור אצלנו, ויש די חובבי ג'אז שמעוניינים לקבל עשרה אלבומי חובה, אבל אנחנו כבר מקובעים בתוך שטאנצים. אז לא, תודה – אין לי סיכום עשור.

ובכל זאת בלי איזה דירוג אי אפשר. מגזין הרולינג סטון, אורים ותומים בתחום הפופ והרוק ערך משאל בין מוסיקאים ומבקרים לבחירת אלבום העשור. הנה 20 המקומות הראשונים מתוך 100.

 

 

1 .Radiohead: Kid A

2 .The Strokes: Is This It

3 .Wilco: Yankee Hotel Foxtrot

4.  Jay-Z: The Blueprint

5. The White Stripes: Elephant

6 . Arcade Fire: Funeral

7. Eminem: The Marshal Mathers LP

8 . Bob Dylan: Modern Times

9. M.I.A.: Kala

10 . Kanye West: The College Dropout

11. Bob Dylan: Love and Theft

12 . LCD Soundsystem: Sound of Silver

13.  U2: All That You Can't Leave Behind

14.  Jay-Z: The Black Album

15, Bruce Springsteen: The Rising

OutKast: Stankonia 16

17. Beck: Sea Change

18.  MGMT: Oracular Spectacular

19.  Amy Winehouse: Back to Black

20. The White Stripes: White Blood Cells

 

 

 

בתמונות מלמעלה: רדיוהד, הסטרוקס, ווילקו, ג'יי-זד, ווייט סטריפס, ארקייד פייר