הכפיים תופסים אותי על הפתיחה. השיר נקרא "כמו ילדה". חיים משה מדאט (מלשון דואט) עם ליאור פרחי. את ליבו היא לקחה. בשבילו היא סם. שהיא תבין שזה לא משחק. רק הוא יודע מהי אהבה. ומה חושבת העלמה?
האם העובדה שאינו "משחק משחקים" – כן תביא אהבה? אין פה עניין של הבנה. רק הרגש. הרגש. אז מה אם אתה לא "משחק משחקים" תגיד לו הנסיכה. לא בא לי עליך וזהו. אחת שמתפנקת – סביר להניח שיש לה מוח של ציפור וכנראה גם מנגנון הרגש דפוק אצלה.
אבל מה: שעה טובה לחלץ עצמות, לקום מהקלידים. אחלה קצב, רביב בן מנחם לקח את השיר למקומות שמרימים קיסריה.שיר שגם ידפוק בבסים חזקים את הבג'זים של המכוניות, ירקיד את יושביו, על חשמליות ובוזוקי. אין כאן טרגדיות. את שברון ליבו של האוהב רוקדים בשמחה גדולה, כי מסחרית – השמחה תביא יותר הורדות מבכי.
חיים משה אינו ילד. נעים זמירות שקולו אחד. עשוי היטב, חספוס משלו, עבר חתיכת דרך, שילם מיסי קריירה, אלא שהפעם – נסחף בזרם של הנהר הים תיכוני העכשווי השוצף הורדות והרקדות.
שנרקוד סלואו עם יואב יצחק? מפגש פסגה של נעימי זמירות. יואב וחיים מטפסי אט אט בסולם הרגש. "עד סוף העולם" – להיט יפהפה. היא משלימה בו את מה שחסר. היא החצי השני שלו. ותודה לשמעון בוסקילה על לחן מפעים.
שלומי שבת מצטרף למשה ב"שמרי על עצמך" נעים ומענג זמירות. נו, איך להתווכח עם דואט משה-שבת. ? מה השיר? הוא טעה (בגד?) עכשיו הוא מקונן את מר ליבו – טוען שכל הזמן היה נאמן לה, אבל כל מה שהוא יכול זה לבקש שתשמור על עצמה. הלחן של שבת – יופי.
חוזרים לחאפלה עם "אחד כמוני" בדואט עם לירן טל, שבלונה ים-תיכונית לכפיים, לרגליים, לקצות הציפורניים. פופ מערבי שרוצה להיות גם קצת ערבי. רביב בן מנחם המעבד הוא איש שמח באמת. שתראה לו עוד אחד כמוהו. שווה מיליונים. היא כל האושר שבלב. כרגיל, הטקסט – שיאי האי-כישרון.
ליאור נרקיס חובר למשה ב"אותך לצידי" – שיר געגועים שפוך רגש, ואני מעדיף להריץ לדואט עם דקלון – "כואב ושר לך" בסלואו טמפו. קולו של דקלון מחזיר לסלסול האמיתי של הזמר הים-תיכוני. שיר יפה של אביהו מדינה. "מנגן ושר" עם אבנר גדסי – קלאסיקה מקומית, שקולו של משה עושה לה טוב, אבל השיר כבר שחוק. והנה גם לידור יוסף בשיר אהבה נכזבת "תני לי" (יוסי בן דוד- ניקוס קרבלס) שיש בו גם מן העצב וגם מן השמח.
כבר כתבתי בביקורת על אחד הסינגלים מהאלבום: אלבום דואטים הוא מוצר ביניים. דואטים יפים ככל שיהיו (ויש כאן כמה יפים) יכולים לצרפו לגל הגואה של הז'אנר. ניסיון למקם את עצמו מחדש בנתיב מיינסטרים בטוח. שנים שאני ממתין ממשה לאלבום חיים. מזמר באיכותו אני יכול לדרוש. לא? בינתיים – שיחק אותה.
