היא בעולמה. הוא בעולמו. שני קווים מקבילים. היא עטופה בחיוכה, כלואה בקליפתה, מתפלספת על הרע מהזווית שלה. הוא את האמת ראה במקום אחר, שממנו אנשים לא חזרו, שבו נחשב מת. אבל בחר לחיות. מציע גם לה להפסיק "לחפש תשובות" – פשוט "להתחיל לחיות" – יען כי "אלהים לוקח ונותן/ לעולם לא מתכוון להכביד ולהקשות"

"להתחיל לחיות" הוא כמובן מושג שיכול להישמע מעורפל ופשטני, אבל שודלר מתכוון ל – עזבי אותך מבלגנים, תתיישרי על התובנה שלי. לא בטוח שהוא ישכנעה. היא לא עברה את הטראומה שהוא עבר, כדי לקבל פרספקטיבה ולהבין את משמעות ה"להתחיל לחיות"…

אלעד שודלר (27, מוצא: אשדוד) מתרגם את תחושת הלב אפרופו הבנה שהכל נתון מראש –צליל אקוסטית בפתיחה, קול מחוספס, מזכיר מעט את סחרוף, אפלולי – קצת "פלאט", קצת בוסרי, אבל גם אותנטי דווקא בראשוניותו. לחן פשוט שנישא על קצב איטי, מעבר גיטרות חשמליות שמעצים את הדרמה, פולק רוק מהסוג שתחנות הרדיו המיינסטרימיות מן הסתם אינן מתנפלות עליו כמוצאות שלל, אבל ייחודי בהחלט.

דבר פשוט מקום קטן,

מסתתר בעינייך ואת עטופה,

בחיוך, בקליפה.

את דיברת כל הלילה,

על עצב וגורל, ושילוב מקולל,

של חוסר מזל.

אני ראיתי אנשים, שהולכים ולא חוזרים,

אני נחשבתי כבר למת, וראיתי ת'אמת.

השדים והרוחות, הם עשו בי אז שמות,

היו לי שתי אפשרויות,

ובחרתי לחיות.

דבר פשוט מקום קטן,

אחד כזה שהיה לי, דהה עם הזמן,

הנה הוא כאן, בעינייך.

אני ראיתי אנשים, שהולכים ולא חוזרים,

אני נחשבתי כבר למת, וראיתי ת'אמת.

השדים והרוחות, הם עשו בי אז שמות,

היו לי שתי אפשרויות,

ובחרתי לחיות.

עוד תדעי ימים יפים, ותזכרי שאלוהים,

הוא לוקח ונותן, ולעולם לא מתכוון,

להכביד ולהקשות, אל תחפשי את התשובות,

יש לך שתי אפשרויות,

אז תתחילי לחיות.