שירים: Ultimate, Sally, Not A Crime, Wonderlust King, Tribal Connection, Immigraniada, 60 Revolutions, Mishto, Through The Roof, Lela Palatute, Purple, Think Locally. הדרן: Alcohol, Mala Vida, Baro Ford.
בשלב מסוים אחרי שבחור ברוסית, חשוף שריר וחזה מקועקעים הסב נזק בלתי הפיך לבוהן הימנית שלי בקפיצה שוברת שיא לגובה, החלטתי שכוחותי התשים נוטשים את השורות הקדמיות של החגיגה ועוברים להיות צופים משתאים מהצד.
ברור שקפצה שאלה למוחי: מה הם קופצים? מה רוקדים? מה קרה? המשיח בא? נזכרתי בשירו של שלום חנוך. מה המסר כאן? מה מילים? מה השפה? מה החגיגה המטורפת הזו.
עזוב אותך ממילים, עזוב אותך. השיב צידו השני של המוח. תרקוד. תתפוצץ. תשמח. כפליט השורות הראשונות, שמחתי להתאוורר מרחוק. ובאשר לפיצוצים – הנזק נגרם לא רק לבוהן הימנית אלא גם לאוזן השמאלית, ששמיעתה עדיין לא חזרה למסלולה התקין.
הגוגול בורדלו הגיע לתל-אביב עם ה – Axis Mundiשלהם. 9 איש על הבמה. אקורדיון, כינור, ראפר, חטיבת קצב. בהודעה לעיתונות נכתב משהו כמו "מוסיקת מהגרים" או "פאנק צועני מטורף שאינו לוקח שבויים" ו"כמה להקות אתם מכירים שהסולן שלהם הוא יליד צ'רנוביל", שזה מה? מוטציה לא מרוסנת? מפלצת אטום אוקראינית?
האנגר 11. 18 בדצמבר 2009, או-טו-טו סוגרים עשור של מהפכה טכנולוגית, ועל הבמה משתוללת להקת רחוב ג'יפסי פאנקית עם סולן צעקני, מצועצע, ראוותני. כריזמטי. מסית קהל. כאילו אין לו מה להפסיד, כאילו זוהי ההצגה האחרונה של חייו. איגי פופ האוקראיני. קבלו אותו. נא להכיר: Eugene Hütz או בשפתנו יוג'ין הוץ.
הוץ וחבורתו טורפים את כל הקלפים. פאנק דאב וקברט נפגשים על הבמה ומצטרפים לבלגן טירופי. בטח שהגוגול בורדלו הם גימיק, אבל אם כבר גימיק – אז שיהיה בענק, גימיק כזה שיודע לחבר את הצועני הזה עם הפאנק הזה, עם הרוק הזה, עם הדאב-רגאיי הזה, עם הכאילו אנרכיזם הזה, הוולגריות האתנית הזו שפתאום מאחדת עולם. שהיא סולד אאוט מטורף.
יוג'ין הוץ לקח על עצמו להיות הפרונטמן וגם מנהל הקרקס, מוציא לפועל את התפיסה שלו על פאנק צועני, בונה מסיבה על בסיס תשוקה לוהטת מוודקה לעשות חגיגה. לא זוכר אם בשיר השלישי או הרביעי האיש מתפשט חצי גוף, ומתחיל לעבוד על תדרים מדיפי אדי אלכוהול. תמתינו להדרן. יש לו שיר בדיוק על המשקה הזה) איגי פופ משופם.
נגיד את זה ישר בלי להתפתל: המוסיקה של גוגול בורדלי אינה שווה הרבה בלי ההצגה – כולל הסצינה של הראפר שנישא על תוף בס שנזרק אל הקהל בסוף הערב. אגב, הייתי בטוח שיוג'ין יקח על עצמו את תפקיד הגופה המושלכת אל זרועות הקהל. מהזווית המרוחקת שתפסתי זה לא קרה.
יכול להיות שהתעייף. אחרי הכל – עבד קשה. הזיע. התפוצץ. רמות האנרגיה שמושקעות בחגיגה המיוזעת יכולות להפעיל תחנת כוח בנגב. בלי האנרגיה המתדלקת של הקהל – שכבר מרגיש חלק מהצגת הקאלט – היא (תחנת הכוח הבורדלית) הייתה נמכרת למגרש גרוטאות. מסרים? מי שמע? אבל במקרה יש לי דיסק ואני קורא שורה מתוך טקסט שאומרת – לחגוג ולחיות את הרגע כי החיים הם בני חלוף. זה מגיע בשיר Start Wearing Purple.
Start wearing purple for me now/All your wits and sanity/They will all vanish/I promise/It's only a matter of time.
צודקים. החיים מתנדפים, הכל שאלה מתי זה יקרה לך. בינתיים, תשתחרר מהבלגן, תתחיל להתפוצץ.
גוגול בורדלו בהאנגר 11 ת"א
